הכלב השתחרר מהרצועה ורץ תוך נביחות רמות לכיוון פועל הבניין שעמד בצד הדרך. הוא גמע את עשרים המטרים שהפרידו בינו לבין הפועל בתוך שניות ספורות וזינק לכיוונו. כאשר הכלב היה באוויר, עיני העוברים והשבים נפקחו לרווחה בתדהמה, מבטים קפואים אשר הוסטו ברגע האחרון מהסצנה מעוררת האימה על מנת לא לחזות בעומד לקרות.
למחרת, פגשתי את אחת מעדות הראייה למקרה, שכנה טובה שלי, שאוהבת לספר לי על חוויותיה היומיומיות. אולם, באותו היום, התמזל מזלי ולא היה לשכנתי היקרה זמן, היא רק סיפרה לי בזריזות שהיא ראתה כלב אלים ותוקפן בשכונה ושכדאי שאזהר כאשר אני יורד עם כלבתי. היא עזבה במהירות והבטיחה לי שתספר לי על זה בהמשך.
כמאלפי כלבים אנו נדרשים במקרים רבים לשנות התנהגות לא רצויה אצל הכלבים של לקוחותינו. אולם, בדומה לשיחה עם שכנתי, בהרבה מקרים השיח אליו אנו עדים עוסק בפרשנות, בהנחות, בסיפור סיפורים. בני אדם בכלל, ובעלי כלבים בפרט, אוהבים לספר סיפורים. “הכלב שלי לא אוהב אותי”, הכלב שלי לא מקשיב לי”, “הכלב שלי מפוחד ואני בטוח שהתעללו בו בעבר”, “הכלב שלי תוקפן מאוד” וכולי. המכנה המשותף לכל הסיפורים הללו הוא שהם אינם מתארים את התנהגות הכלב. הם פרשנויות, מחשבות, משאלות לב לעיתים – שאין לנו, כמעט אף פעם, שום דרך לדעת אם הם נכונים או שמא מוטעים לחלוטין.
למעשה, הדבר היחיד שאנו יכולים לראות, לדעת ולמדוד היא התנהגות הכלב. אני יכול לראות אם הכלב חושף שיניים כאשר הוא רואה אדם זר, אני יכול לדעת אם הכלב הורס חפצים בבית בזמן שהוא נמצא לבד מעל לשעה ואני יכול לראות שהכלב עוזב את בעליו ורץ במהירות גבוהה במידה והוא רואה חתול שבורח ממנו. לכן, עלינו להתרגל לשמוע ולדבר התנהגות. רק כאשר נאמן את אוזנינו לשמוע התנהגות ואת פינו לדבר התנהגות, נוכל לאבחן את ההתנהגות הבעייתית ולהציע פתרון מתאים בצורת התנהגות חלופית כלשהי.
כאשר לקוח אומר “יש לי כלב תוקפן” הוא לא מדבר התנהגות. לכן, עליכם לשאול שאלות מתאימות אשר יגרמו לו כן לעשות זאת. שאלות כמו – “למה אתה חושב שכלבך תוקפן” עלולות להוביל לתשובות כמו – “כי הוא היה כלב רחוב שרב על אוכל עם כלבים אחרים כל חייו” (פרשנות / השערה / סיפור – לא התנהגות). לעומת זאת, במידה ותשאלו “מתי בפעם האחרונה הכלב נשך כלב אחר?” ו- “מה הייתה חומרת הפציעה של הכלב האחר?” או – “האם הכלב האחר היה זקוק לטיפול וטרינרי?” תקבלו תשובות אשר מתארות התנהגות.
קיימות דוגמאות נוספות רבות שבהן בעלי הכלבים מספרים סיפורים – למשל, לאחר המשפט “הכלב שלי הורס לי את הבית” (סיפור), צריכות לבוא שאלות בסגנון הבא – “מתי בפעם האחרונה הכלב הרס חפץ בבית? איזה חפץ זה היה? האם זה קרה כשהייתם בבית? במידה ולא, האם יש אפשרות לצלם את הכלב כאשר הוא לבד בבית?” שאלות בסגנון הזה יובילו לתיאור התנהגות ולא לפרוש שלה. בנוסף, השימוש בטכנולוגיה יאפשר לכם לצפות בהתנהגות ישירות – דבר אשר יקל עליכם משמעותית את יכולת האבחנה.
לצערי, גם בשיח בין בעלי המקצוע, יש נטייה לפרש התנהגויות במקום לתאר אותן. שיח בין מאלפי כלבים נשמע לפעמים כאילו לקוח מפסטיבל מספרי סיפורים. אני מטפל עכשיו בכלב שגברים התעללו בו (אלא אם כן הייתם שם וראיתם את זה קורה – זוהי השערה בלבד או סיפור מעשה) – נכון יהיה לומר, אני מטפל עכשיו בכלב שבכל פעם שהגבר במשפחה ניגש אליו, משפיל מבט, מלקק שפתיים, מושך את אוזניו לאחור ורץ במהירות אל מתחת לשולחן בסלון. או…אני מטפל בכלב טריטוריאלי (שוב, מונח שגור בפי מאלפים אולם גם הוא סיפור, פרוש, השערה). יותר נכון יהיה לומר – אני מטפל בכלב שבכל פעם שנכנסים אנשים זרים הביתה, נובח לכ- 60 שניות ולאחר שהם נכנסים ומתיישבים על הספה, מתיישב מולם ומביט בהם לכל אורך השהייה בבית.
כך, כאשר אנו מדברים התנהגות, אנו יכולים לזהות אותה במדויק, ולדעת איזו התנהגות אנו יכולים לבחור במקומה. בידינו הכלים (שאין מקום במאמר זה לפרטם) לשנות התנהגות אבל כדי לעשות זאת עלינו לדעת מה אנו רוצים לשנות. בנוסף, כאשר אנו מדברים התנהגות, אנו יכולים למדוד כיצד היא משתנה בהתאם לטיפול בו בחרנו מכיוון שהתנהגות ניתן לכמת. אני יכול לספור את הפעמים בהם הכלב נשך בשבוע האחרון או רץ מתחת לשולחן כשנכנס אדם זר. בנוסף, אני יכול למדוד את הזמן בו הכלב נבח כאשר נחשף לסופת רעמים. כאשר אמדוד התנהגויות אלו שוב לאחר, למשל, חודש של טיפול התנהגותי, אדע אם ההתנהגות התגברה, הופחתה, או נותרה ללא שינוי. כך, אוכל לדעת אם במידת תוכנית הטיפול מצליחה ובמידה ולא, לבצע התאמות. לכן, הקפידו לדבר התנהגות והימנעו מפרשנויות. הסיכוי שלכם לנחש מה הכלב חשב או הרגיש לא שונה בהרבה מהטלת מטבע – את ההתנהגות לעומת זאת אנו רואים ומסוגלים למדוד.
אה…אתם בטח רוצים לדעת מה קרה בסצנת הזינוק על הפועל הזר? לשמחתי פגשתי עד ראייה אחר וביקשתי ממנו להשלים את התמונה. הכלב באמת רץ במהירות, זינק על הפועל הזר ו…חטף לו את הסנדוויץ’ עם הנקניק ונשכב בצד לאכול אותו. נכון שפרשתם את זה אחרת וסיפרתם לעצמכם סיפור שהוא נשך אותו?
