אחד הנושאים הטעונים בהם עוסקים מאלפי כלבים רבים הוא ענישה. דיונים בנושא זה מתקיימים בכל קורס אילוף כלבים, בשיחות פרטיות, במפגשים קבוצתיים ומעל דפי האינטרנט. הדיון בענישה עלול להיות מלווה במטענים רגשיים ולצאת לעיתים ממסגרת הדיון הרציונאלי. עקב החשיבות הרבה של הבנת המונח ענישה ועקב חילוקי הדעות הרבים בנושא, כדאי לנסות ולהבין מהי ענישה כפי שמגדירים אותה במדעי ההתנהגות וכיצד היא משפיעה על התנהגות החיה. לכן, מטרת המאמר היא להגדיר ענישה בצורה פונקציונאלית כפי שהיא מוגדרת בספרות המדעית ולהסביר בקצרה כיצד הענישה יכולה לגרום לשינוי בהתנהגות של כל כלב.
הבלבול בהבנת המונח “ענישה” נובע לעיתים מתפיסת הענישה שלנו ומהגדרות הענישה שאינן מגיעות ממדעי ההתנהגות. אנו נוטים לייחס ענישה לכוח או לכאב, לשלילת החופש (בית כלא) וללקיחת כסף (קנס). אנו משתמשים במילה ענישה על מנת לתאר פגיעה כלשהי באדם (או בעל חיים) אחר עקב התנהגות לא הולמת כזו או אחרת. לעיתים, ענישה מתקשרת אף לנקמה ובמקרים רבים הענישה מלווה במטענים רגשיים רבים של המעניש (כעס, זעם, אכזבה ממעשי הנענש) ושל הנענש (רגשות אשם, פחד מהמעניש). עקב התפיסות השונות של המילה ענישה, טוב יהיה אם מאלפי כלבים ישתמשו בהגדרת הענישה המדויקת כפי שהיא מוצגת במדעי ההתנהגות. שימוש בהגדרה אחת מדויקת יאפשר לציבור מאלפי ובעלי הכלבים לדון בנושא החשוב הזה מתוך בסיס הבנתי משותף.
בהגדרה, ענישה היא תהליך שבו התוצאה (consequence) שמגיעה לאחר ביצוע התנהגות מסוימת מובילה לירידה בעוצמה או בתדירות של אותה התנהגות (Chance, 2003; Friedman & Brinker, 2001). כבר מקריאת ההגדרה ניתן להבין שההחלטה אם תגובה מסוימת להתנהגות אכן שימשה כענישה יכולה להתקבל רק לאחר שאנו יודעים מה קרה לעוצמת ההתנהגות או לתדירות ההתנהגות לאחר מעשה. למעשה, לפני שבדקנו מה קרה לתדירות ההתנהגות או לעוצמתה, כל שאנו יכולים לעשות הוא לנחש או במקרה הטוב, לשער אם בוצעה ענישה או לא (Friedman & Brinker, 2001). בנוסף, חשוב לציין שמי שיחליט אם תגובה מסוימת להתנהגות שהוא מבצע היא עונש מבחינתו הוא הכלב המבצע את ההתנהגות. ניקח לדוגמה כלב בזמן לימוד “רגלי“. כלב אשר עוזב את המיקום הנכון לצד הנוהג מקבל “תיקון”. אותו “תיקון” שהוא למעשה משיכה בעוצמה כזו או אחרת בקולר החנק או הדוקרנים יכול להשפיע בדרכים שונות על כלבים שונים. אפשרות אחת היא שהכלב יחזור למקומו לצד הנוהג לאחר ה”תיקון” ויקטין את תדירות עזיבת המיקום לצד הנוהג בהמשך. במקרה כזה ניתן לומר שה”תיקון” נתפס על ידי הכלב כעונש ואנו השתמשנו בענישה. זאת מכיוון שבהגדרה – אותו “תיקון” גרם לירידה בתדירות ביצוע ההתנהגות של עזיבת הנוהג. לעומת זאת, כלב אחר יקבל “תיקון” ואף “תיקונים” רבים אך ימשיך בביצוע ההתנהגות של עזיבת המקום לצד הנוהג. כלב זה אינו חווה ענישה מכיוון שתדירות ההתנהגות לא השתנתה. יתכן ולכלב זה ה”תיקון” כואב או מציק, אך במידה ולא ירדה תדירות או עוצמת ההתנהגות אנו לא יכולים לומר שכלב זה נענש או שאנו השתמשנו בענישה. לכלב זה, ככל הנראה, היו סיבות טובות לספוג את ה”תיקון” ובכל זאת להמשיך במעשיו (לדוגמה, רצון להגיע לכלב אחר או לשאריות אוכל על הרצפה).
במקרים רבים, השימוש בענישה מקושר לביצוע פעולות כואבות לכלב. אולם, חשוב להבין שהכאבה לכלב איננה מענישה אותו בהכרח ולעומת זאת יתכן ואנו מענישים את הכלב בלי להכאיב לו או בלי לעשות שום דבר אקטיבי שאנו חושבים שהוא לא נעים לו.
קחו לדוגמה את המקרה הבא: כלב שמפסיק לבוא כשבעליו קוראים לו. בעלי הכלב יוצא עם עם אותו כלב בכל יום בשעות הערב לגינת הכלבים למשחק מהנה עם כלבים אחרים. הכלב משחק להנאתו ובזמן כלשהו בעלי הכלב נאלץ לחזור לביתו. הוא קורא לכלבו וזה מגיע אליו בשמחה. אותו אדם אומר לכלבו כמה הוא מקסים והולך לביתו שמח וטוב לב. להפתעתו, בימים לאחר מכן הכלב מתחיל להסס מלבוא ותדירות ההגעה לבעלים כאשר הוא קורא לו הולכת ויורדת. מכיוון שבעלי הכלב לא רואה את עצמו כמעניש (הוא לא עשה שום דבר לכלב בשום שלב) הוא מתקשה להבין מדוע הכלב מפסיק לחזור אליו.
הפתרון לבעיה הוא שוב בהבנת ההגדרה של ענישה. בהגדרה, מכיוון שהתנהגות הכלב (חזרה לבעלים כשקוראים לו) ירדה בתדירות אנו יכולים לומר שבוצעה ענישה. אין זה משנה שבעלי הכלב חייך, אין זה משנה שבעלי הכלב אמר לכלבו כמה שהוא טוב שהוא חזר אליו. העובדה היא שתדירות ההתנהגות ירדה ולכן אותה התנהגות נענשה. כיצד היא נענשה? במקרה זה, התוצאה או התגובה להתנהגות הייתה הרחקת הכלב מהמשחק עם כלבים אחרים. במילים אחרות, הכלב הגיע לבעליו והוא חיבר את הרצועה לקולר ולקח אותו מהמקום. מבלי להתכוון, בעלי הכלב העניש את כלבו על כך שהוא חזר אליו על ידי זה שהוא הרחיק אותו מהכלבים האחרים.
לסיכום, מאמר זה ניסה להגדיר מהי ענישה ולתת נקודת יציאה אחידה לדיונים בנושא. ענישה, כאמור, מוגדרת על פי השינוי בתדירות או בעוצמת ההתנהגות לאחר שהכלב ראה מה התוצאה של אותה התנהגות. רק הכלב האינדיבידואלי אשר חווה את התוצאה להתנהגות יחליט האם אותה תוצאה יכולה להיחשב כעונש או שלא. אותו עונש יכול להיות מלווה בכאב, אך לא בהכרח. בנוסף, הכאבה לכלב איננה חייבת להיתפס על ידו כעונש.
—
גל זיו, PhD, מאלף כלבים מזה 10 שנים לאחר שסיים את לימודיו באגודה ההומאנית של מחוז מארין בקליפורניה. גל בעל תואר ראשון במדעי התנועה, תואר שני בחינוך גופני ודוקטורט בלמידה מוטורית. גל משמש כמרצה בכיר במסגרת קורס הכשרה למאלפים מקצועיים בדרך המרקר טריינינג ומרצה בתחום הלמידה המוטורית במכללה האקדמית בווינגייט.
מקורות
Chance, P. (2003). Learning & behavior (5th ed.). California, USA: Wadsworth/Thomson Learning.
Friedman, S. G., & Brinker, B. (2001). The facts about punishment. Original Flying Machine, 4, 14-16.
