Don’t Worry, Be Happy!
“שמור על סגנון אילוף נינוח וחיובי להשגת התוצאות הטובות ביותר”
חינוך כלב המשפחה יכול להיות מאתגר ומעייף, אבל חשוב להישאר חיובי, להנות ולהמשיך להתאמן, אומרת המאלפת קאתי סדאו מוושינגטון, שהיא מוסמכת להתנהגות בעלי חיים (ACAAB) אשר עובדת כמאלפת חיות במשרה מלאה כבר 23 שנה.
לאחר שקיבלה תואר שני בפסיכולוגיה ניסויית, היא עבדה עבור הצי האמריקאי באימון דולפינים למשימות ביטחון באוקיינוס הפתוח. בהמשך עבדה כמאמנת יונקים ימיים כמו לווייתנים, סוסי-ים, כלבי-ים, דובי קוטב, ולוטרות-ים.
קאת’י סיפרה בפירוט על מקרה של טרנספורמציה מדהימה בעבודה עם סוס-ים אגרסיבי, אשר הפך מריאקטיבי ומרחיק לסוס-ים חביב ומלא חיבה. חיזוקים חיוביים, סיכמה סדאו, הם עוצמתיים למדי.
אילו דברים פשוטים אנשים יכולים לעשות בכדי להפוך את האימון למהנה יותר עבור כלביהם?
ראשית, הם יכולים להתמקד בטוב, ולהימנע מלעשות כל דבר שהוא עונש מבחינת הכלב – כלומר, הגורם לכאב או אפילו סתם מעצבן מספיק כדי לגרום לדיכוי התנהגות וחרדה. אפילו מספר קטן של דברים לא נעימים שמעורבים בתכנית אילוף “חיובית” יכולים לפגוע בעניין ובנכונות של הכלב לשתף פעולה באילוף. האימון יכול להיות מושפע לרעה על ידי שימוש, גם אם נדיר, במשיכות קולר או נזיפות מילוליות. אנחה קטנה או מבט זועף – שאפילו מאלפים בדרך הזאת מציגים מעת לעת – יכולים להשפיע על האילוף, גם אם הם קלים למדי.
הדברים האברסיביים הללו יכולים להשפיע גם על ערך החיזוקים שלך ובכך להביא לתוצאות חמורות יותר בתוכנית האימונים שלך. אתה בקלות יכול להפוך את החיזוקים שלך למענישים אם אינך זהיר מספיק. בדרך-כלל אנחנו חושבים על אוכל, צעצועים, ושבחים כחיזוקים טבעיים לכלבים – אבל למעשה אתה יכול להרוס את זה על ידי שיוך הדברים האלה לשימוש בענישה. ברגע שיש לך כלב שכבר לא סומך על מזון או שבחים, אתה תמצא שקצב ההתקדמות שלך באילוף יורד מאוד. וקל להאשים את הכלב בזה, במקום להכיר בעובדה שה”חיזוקים” שלך כבר לא כל-כך מחזקים יותר.
איך זה יכול לקרות? דוגמא טובה היא כאשר ישנו שימוש במזון שלאחריו מגיעה פעולה שהכלב מפחד ממנה, למשל: חמאת בוטנים שמשמשת כפיתוי לכלב כדי שיאפשר קיצוץ של ציפורניו, פינוקי כבד שנזרקים לתוך כלוב טיסה כדי לגרום לכלב להיכנס (ושם הוא עומד לבלות את שמונה השעות הקרובות), שימוש בעוגיות כדי לגרום לכלב לעלות על מתקן אג’יליטי. חוויות אלה של “חיזוק (מזון) ואחריו הופעה כמעט מיידית של משהו לא נעים” יגרמו למזון להפוך לחשוד בעיני הכלב. זה כאילו שהאוכל מגיע עם “מטען עודף”. (ואז תלמידים אומרים לי שהכלב שלהם לא מונע ע”י אוכל… סדאו נאנחת).
איך אדם יכול לדעת שהוא מציג משהו שמרתיע את הכלב?
קל לזהות רתיעה במעבדת ההתנהגות: החולדה בורחת מתוך “תיבת סקינר” (שמה האמיתי של התיבה הוא “תא ההתניה האופרנטית”), השימפנזה מסתכל סביב ומחפש דרכים לצאת מהכלוב. באימונים כשהכלבים שלנו נמצאים איתנו קשורים ברצועה הם לא יכולים לעזוב פיזית, אז הם “עוזבים” את האימון באופן מנטלי.
אני רואה המון כלבים שנראים מבולבלים, או מראים רמה נמוכה של לחץ, על ידי הפניית הגב למאמניהם, ליקוק שפתותיהם, וריחרוח האדמה. הניתוק מהמאמנים שלהם אומר לנו שהאימון הוא באמת לא כל-כך כיף להם, או שזה גם יכול להיות ממש לא נעים עבורם. זה לא מצביע על כך שהם טיפשים או שהם פשוט לא “מפוקסים”. בעלים מתוסכלים אומרים לעתים קרובות “הכלב שלי לא מפוקס עלי!” יכול להיות שהכלב לא מפוקס כי הוא היה מעדיף להיות במקום אחר.
לפעמים הדבר לא קשור בהיותו של המאמן מרתיע, אלא קשור יותר לכך שהסביבה שבה מתקיים האימון יותר אטרקטיבית מהמאלף עצמו. כאשר אנשים אומרים “הכלב שלי מוסח בקלות” הבעיה היא לא בכלב אלא בסימפטום בעייתי הרבה יותר – מצב שבו המאמן לא נתפס כמקור לחיזוקים ע”י הכלב.
מאלפי הקליקר הנורווגים, מורטן אגטוודט וסיסיל קוסטה, הבעלים של “קאניס – האקדמיה לקליקר טריינינג” ומתחרים מצליחים מאוד בספורט המשמעת הכלבנית, ניסחו את זה כך: ” אם אתה לא משלם לו מספיק, הכלב שלך עלול לחפש עבודה בחברה בה השכר גבוה יותר”. כלבים עושים את מה שהכי משתלם להם, ואם אתה לא מהנה יותר מאשר לרדוף אחרי סנאי או לחקור משהו מסריח, אתה פשוט עלול לאבד את ה”עובד” הכלבי שלך.
אילו דברים אנשים יכולים לעשות כדי להפוך להיות מהנים יותר עבור הכלבים שלהם?
דבר אחד שמאמני יונקים ימיים מרבים לעשות, ולו השפעה רבה, הוא לבנות במכוון רשימה של דברים שיכולים לשמש כחיזוקים משניים. מזון הוא חיזוק ראשוני, בע”ח לא צריכים ללמוד לאהוב אוכל. אבל אם יש לך בארגז הכלים רק מזון כחיזוק – אם אוכל הוא הדבר היחיד שמניע את בעל חיים – אין לך שום דבר לעבוד איתו אם בעל החיים לא רעב או חולה.
מאמני יונקים ימיים מפתחים במכוון מספר של דברים אחרים שבעלי החיים נהנים מהם: צעצועים מסוימים, סוגים שונים של מגע וגירודים, זרם של מים שמותז על הלשון. הדברים האלה אמנם לא מהנים או מחזקים ביסודם ובזכות עצמם, אבל אם אתה פועל באופן עקבי, באופן זהיר, ומקשר אותם עם חיזוקים אחרים, אתה יכול להפוך אותם לחיזוקים משניים. ואז יש לך יותר דברים להשתמש בהם כדי להניע את הכלב שלך ללמוד ולהתנהג כמו שאתה רוצה.
מה לגבי שפת הגוף של הנוהג, היציבה והבעות הפנים? אני רואה הרבה אנשים שפניהם מקדירות או שהם נעשים קשוחים כאשר הם עובדים עם הכלבים שלהם
שמעתי פעם מישהו אומר את זה ואני רוצה לחזור על מילותיו:” תאמן כאילו שאף-אחד לא מסתכל”. אני גיליתי שכאשר אנשים לבד הם רגועים יותר, הם משוחררים יותר, הכתפיים שלהם נינוחות, הם נושמים עמוק יותר, והרצועה רפויה יותר. אבל ברגע שהם מודעים לזה שאדם אחר צופה בהם, אם זה מדריך, מאמן אחר, בן משפחה או אפילו חבר, הם נכנסים למתח, דבר שמקשה עליהם “להישאר ברגע הזה” עם הכלב ולצפות ולהגיב אליו.
הדאגה לגבי מישהו שצופה בנו היא טבעית ואנושית אבל זה לא מועיל באילוף כלבים. הרשו לעצמכם להירגע וזיכרו שהעיקר הוא אילוף הכלב ולא ההופעה בפני מי שצופה בכם. אני נותנת לתלמידים שלי חיזוקים כאשר הם נהנים וצוחקים בשיעור. רוב התלמידים שלי צריכים עידוד להיות משולהבים ונינוחים יותר.
עם זאת, אתה לא צריך לרקוד סביב ולצהול כדי להיות מאלף טוב. יש מאמנים טובים מאוד שהם די רגועים ושקטים. ויש מאמנים שהם מאוד נלהבים ונראה שהם מלהיבים את כלביהם מאוד, אך למעשה יש להם תיזמון בעייתי או שהם מסיחים את דעת הכלבים, ובעצם מקשים על הכלב ללמוד. זה קו דק. הדבר החשוב ביותר הוא באמת לצפות בכלב ולחזק אותו במהירות ובאופן הכי מדוייק שאתה יכול.
אילו עוד דברים אנשים יכולים לעשות כדי שהאימונים שלהם יהיו מהנים עבור כלביהם?
אני מנסה ללמד אנשים לשמור על ציפיות הגיוניות באילוף. אתה לא יכול לצפות מהכלב שלך לעשות שינוי התנהגותי מרחיק לכת באימון אחד. זה כמו ללכת לחדר כושר ולצפות שאחרי אימון אחד יהיו לך קוביות בבטן. אבל אתה מבין שאחרי ה ר ב ה אימונים קצרים של כפיפות בטן בחדר כושר יהיו לך בסוף ריבועים. צריך להבין גם, שהכלב שלך עשוי להשיג רק שיפור זניח בסשן אימון מסויים. אני בוחנת את התלמידים שלי על זה בשאלה, “מה המטרה שלך לאימון זה?” אם הם עונים שהם רוצים שינוי בנתח גדול של התנהגות כמו-” הייתי רוצה ללמד אותו לבוא ולשבת ישר מולי!” אני אומרת להם שהציפיות שלהם עשויות להיות גבוהות מדי, וזה עלול לא להיות כיף ממש. בואו נעשה משהו הגיוני יותר, או שזו הולכת להיות עבודה קשה לכלב.
אני גם משתמשת באנלוגיה של חדר הכושר כדי להסביר את החשיבות של סשנים קצרים. הרי אתה לא תלך לחדר כושר ותעשה כפיפות בטן בלי הפסקה עד שתראה שיפור במצב הריבועים בבטן שלך, נכון? לא, אתה תעשה כפיפות בטן עד שתרגיש שהשרירים שלך מתעייפים ואז תעצור ותשתה מים ותמשיך לעוד סט, ואח”כ תעבור להתאמן על משהו אחר. אתה מחזק את השרירים לאורך זמן. אימון כלבים זה אותו הדבר: סשנים תכופים, קצרים ומהנים. לאורך זמן, תראה שיפור גדול.
דבר נוסף, אנשים רבים אומרים שצריך להשתדל לסיים סשן בצורה טובה. אני לא חושבת שזה תמיד רעיון טוב. רבים מאיתנו מתחילים אימון והכל הולך טוב. אבל אז אנחנו מגיעים לנקודה מסויימת בה האימון הולך פחות טוב, ואם נתעקש לסיים אותו ב”צורה טובה”, לפעמים רק נגרום לו להיות גרוע יותר.
אם הכלב מראה סימנים של התנתקות מנטלית ותיסכול לפעמים כדאי פשוט לסיים את האימון. אני מציעה לסיים את האימון – לא בכעס, אלא פשוט להפסיק. לשים את הכלב במקום בטוח כלשהו ולנסות להבין מה השתבש, במקום להתעקש ולסיים אימון שלדעת כל צופה אובייקטיבי, לא מתנהל כראוי.
אני שומעת את הבעלים אומרים דברים כמו: “אילוף במרקר טריינינג הוא טוב ויפה כשהוא נעשה בחצר האחורית של הבית, אבל מה לגבי העולם האמיתי?” האם נוכל אי-פעם להיות באמת יותר מעניינים מכל הסחות הדעת וההנאות שיש שם בחוץ?
אני אשמח כשיותר אנשים יכירו את עיקרון פרימאק (Premack) ושימושיו. מעטים המאלפים שמבינים את העוצמה שלו – וזה כלי שהיה מאוד משמעותי עבורי כמאלפת במצבים שונים בעולם האמיתי. הרעיון הוא שהתנהגות בעלת ההסתברות הגבוהה יותר להתרחש תחזק את ההתנהגות בעלת ההסתברות הנמוכה יותר. זה כל-כך יבש, אבל זה גם כל-כך מעשי. אני אסביר:
כמעט כל ההתנהגויות שאנחנו מבקשים מהכלבים שלנו לעשות נחשבות לבעלות הסתברות נמוכה. ז”א שרוב הדברים שאנחנו מבקשים מהכלבים שלנו ללמוד, כמו ללכת או לשבת בשקט לצידנו תוך התעלמות ממה שקורה סביבם ותוך מתן כל תשומת-הלב שלהם לנו – אלו דברים שסביר שהם לא היו מבצעים במצבים בהם לא היו לנו רצועות או גדרות. כל הדברים שכלב היה מעדיף לעשות בכל רגע נתון– ללכת להריח את הדבר הזה, להשתין על השיח ההוא, לרוץ ולחפש סנאים ולפגוש את הכלב שמגיע מולו – אלו התנהגויות בעלות הסתברות גבוהה. אם תוריד לו את הרצועה, יש סבירות גבוהה שהכלב יילך לעשות את הדברים האלה. אנחנו רגילים לקרוא לדברים אלו “הסחות דעת” אבל קח בחשבון דבר כזה: הדברים האלה בהגדרתם הם חיזוקים. הכלב ממש נהנה מהם ורוצה אותם, והם יכולים להיות מכרה זהב באימון שלנו, אם נבנה את האימון בצורה נכונה.
אם ניגש לזה בצורה נכונה נוכל להפוך “הסחת דעת” לחיזוק. כל מה שאתה צריך לעשות הוא להראות לכלב שאם הוא ייבצע מעט מההתנהגות בעלת ההסתברות הנמוכה שביקשת, אתה תיתן לו ללכת לרחרח את הגומה ההיא, להשתין על השיח ההוא, לרוץ ולחפש סנאים – כל דבר שהכלב היה שמח לעשות באותו הרגע.
אנחנו רוצים שהכלבים ישימו לב אלינו ויתעלמו מכל דבר אחר. אני אומרת לאנשים: תפסיקו לנסות להשיג את תשומת הלב של הכלבים שלכם, ובמקום זאת, לשטוף את מוחו של הכלב עד שיבין כי הדרך לקבל גישה לכל הדברים שהוא רוצה היא ע”י כך שישים לב אליך. אני אפילו לא מלמדת את הכלבים שלי לתת לי תשומת לב וליצור איתי קשר עין יותר, כי מצאתי שזה מיותר אחרי שהבנתי שאם אני נותנת להם חיזוק משמעותי ותכוף על כך, הכלבים שלי יתנו לי יותר תשומת לב באופן טבעי. הם לא הולכים להתעלם ממני, כי שכנעתי אותם שלי יש את האפשרות לתת להם להגיע לדברים שהם הכי רוצים בעולם.
אנשים רבים, בהם גם מאלפים וותיקים, שוברים את הראש בניסיון להבין כיצד ניתן ללמד כלב להימנע מלרדוף אחרי סנאים. אני אומרת, בוא נראה איך אנחנו משלבים את הסנאים בתוכנית האילוף שלנו. אני יודעת שזה דורש קצת יצירתיות; אבל אם עושים את זה כמו שצריך, זה מגדיל את היכולת שלך לחזק, וזה יכול לקחת אותך הרבה יותר רחוק מאשר החטיף שבכיס שלך.
המאמר הינו תרגום של ראיון שקיימה ננסי קרנס, עורכת המגזין The Whole Dog Journal, עם המאלפת הנודעת קאת’י סדאו (MA, ACAAB), מומחית להתנהגות בעלי חיים ולפתרון בעיות התנהגות מורכבות ומרצה בינ”ל בכל הקשור לאילוף המבוסס חיזוקים חיוביים (בדומה לדרך המרקר טריינינג, שנשענת על אותם עקרונות אתיים ומדעיים). כל הזכויות שמורות ל-WDJ וקאת’י סדאו. פורסם ברשות. זכויות התרגום שמורות לבית הספר לאילוף במרקר טריינינג.