אג’יליטי. כן, קראתם נכון וזאת לא מילה שהמצאנו. “אג’יליטי” משמעה “זריזות” ובעצם מדובר בספורט כלבני תחרותי שדומה לספורט הקפיצות ברכיבה האנגלית על סוסים, ואף התפתח ממנו כאשר הוצג לראשונה בתערוכת הכלבים “קראפטס” באנגליה, בשנת 1978. באג’יליטי הכלבי יש מספר גדול של מתקנים: A פריים, גשר, נדנדה, צמיג, חומה, שולחן, משוכות, שרוול, מנהרות, קפיצה לרוחק וסללום, וכולם מסודרים במסלול שאותו הכלב והנוהג שלו צריכים לנווט בזמן הקצר ביותר, ועם כמה שפחות “שגיאות”. כמובן שאת המסלול מסדרים בכל פעם בסדר שונה. המנצח בתחרות הוא מי שעבר את המסלול באופן המדויק ביותר ולפי הקריטריונים הנ”ל, של זריזות ודיוק בביצוע.
אג’יליטי: כיף ותועלת גם יחד!
העיסוק באג’יליטי הוא כמובן לספורט, שבריא לגוף ולנפש, אך מעבר לכך, באג’יליטי בא לידי ביטוי גם הקשר החזק בין הנוהג לכלבו. הנוהג לומד לקרוא את הכלב ולצפות מתי הוא הולך לעשות מה, ואיך כדאי לכוון אותו כדי לעבור את המסלול בהצלחה. הכלב, מהצד השני, לומד לקרוא ולצפות את הנוהג, ולהגיב במהירות לסימונים שלו. מתוך העבודה המשותפת הקשר בין הכלב והנוהג מתחזק ומתפתח. על מנת להצליח ולהגיע לתוצאות גבוהות בספורט, חייב להיות קשר יציב וחזק בין הנוהג לכלבו על מנת שהכלב יבין את הסימונים ואת שפת הגוף של הנוהג בצורה חלקה. הצוות צריך לעשות אימונים רבים כדי שהכלב יוכל לעבור את המתקנים בצורה חלקה, מהירה ובטוחה. אם הנוהג נותן את האותות מאוחר מדי או שהכלב מגיב לאט מדי או מאוחר מדי, הכלב עלול לפספס מתקן מסויים או לעלות עליו מהכיוון הלא-נכון (שגיאות חמורות). לכן, יש לבנות תקשורת ברורה ודו-כיוונית בין הנוהג והכלב, וכן יש ללמד את הכלב לא לקפוץ מעל נקודות המגע (אזורים מסויימים שבמתקנים שנועדו למנוע פציעות של הכלבים) ולעבור במקומות הנכונים אליהם כיוון אותו הנוהג. האימונים והתחרויות הן פשוט כיף גדול ואתגר מעניין, גם לכלב וגם לבעליו!
איך נראה מסלול אג’יליטי
במסלול אג’יליטי יש בד”כ בין 15 מתקנים (ברמות הנמוכות) ל-22 מתקנים (ברמות הגבוהות). המתקנים מסודרים בסדר שאותו בוחר השופט, והם ממוספרים. מסלול הריצה כולל פניות, פיתולים, מעברים חדים ואף שימוש חוזר בחלק מהמתקנים שנמצאים בזירה.
המתקנים מחולקים ל-3 קטגוריות עיקריות:
- קפיצות: משוכות, צמיג, קפיצה לרוחק וחומה
- מתקנים עם אזורי (נקודות) מגע: גשר, A פריים ונדנדה. שטחים מסויימים במתקנים אלו צבועים בצבע מנוגד לצבע המתקן שונה והכלב חייב לגעת בחלקים האלה גם כשהוא עולה על המתקן וגם כשהוא יורד ממנו. מספיקה נגיעה של כף רגל אחת, אך חשוב שהשופט יראה שהכלב נגע, אחרת הוא יפסוק לצוות שגיאה.
- שאר המתקנים, כשלכל אחד ייחודיות משלו.
תחרות אג’יליטי
בתחרויות אג’יליטי יש שני סוגי מקצים:
- מקצה אג’יליטי – כולל את כל המתקנים: A פריים, גשר, נדנדה, צמיג, חומה, שולחן, משוכות, שרוול, מנהרות, קפיצה לרוחק וסללום.
- מקצה ג’אמפינג – כולל את כל המתקנים הנ”ל מלבד המתקנים עם נקודות המגע (A פריים, גשר ונדנדה).
האג’יליטי מותאם לכלבים בכל הגדלים וקיימות בו שלוש קטגוריות:
קטגוריה לכלבים קטנים (זעירים) עד 35 ס”מ (גובה כתפיים של הכלב), קטגוריה לכלבים בינוניים עד 43 ס”מ וקטגוריה לכלבים גדולים מעל 43 ס”מ.
בנוסף, ישנן תחרויות עם מקצים מיוחדים, כגון: מקצה לקשישים (לכלבים מגיל 8 ומעלה), מקצה זוגות, מקצה שליחים, מקצה קבוצות, מקצה הימורים.
סוד ההצלחה בספורט האג’יליטי
המפתח להצלחה בספורט הוא התקשורת ושיתוף הפעולה בין הכלב והנוהג. כמו בכל ספורט שמכבד את עצמו, גם באג’יליטי דרושים אימונים רבים כדי להצליח ולנווט את המסלולים במהירות ובדיוק הדרושים לזכייה בתחרויות, ואף להתקדם ברמה. ישנם תרגילים שניתן לעשות בבית, גם בלי מתקנים, ויש תרגילים שכמובן יש צורך במתקנים כדי להתאמן עליהם. בין האימונים הרשמיים של חוגי האג’יליטי השונים בארץ, הצוות עובד בעיקר על שפת גוף ותקשורת נכונה של הנוהג עם כלבו כדי להביא לכך ששני הצדדים יבינו אחד את השני מצוין.
מעל לכל, המרכיב החשוב ביותר במתכון להצלחה הוא כיף! ברגע שהכלב נהנה מהפעילות הוא יעשה אותה בצורה המהירה ביותר והחלקה ביותר. מזל שזה תקף גם לגבי בני אדם 🙂
