“האושר מתחיל באף רטוב ונגמר בזנב מכשכש”, כך אומר הפתגם. לרובנו הגדול מסתובב בבית יצור חמוד ופרוותי ההולך על ארבע ונוטה לנבוח. לרוב אנחנו חיים עם הכלב בדו-קיום נוח, מי יותר ומי פחות. אך לעיתים המאזן מתערער ואנו נתקלים בהתנהגות לא רצויה, לא מקובלת ואפילו מסוכנת של הכלב שלנו: גילויי תוקפנות. חשוב להבין שיכולים להיות מספר גורמים לתופעה ואף אחד מהם לא נובע מתוך רצון למעמד דומיננטי בלהקה כפי שמקובל לחשוב. אך התוצאה הינה אותה תוצאה- כלב תוקפני בבית. במאמר הבא ננסה להבין למה הכלב מתנהג ככה, ומה אנחנו יכולים לעשות על מנת להחזיר את השלום הביתה.
תוקפנות בכלבים עלולה להיות מסוכנת ביותר, הן מבחינת הכלב והן מבחינת הבעלים אשר עלולים להיות חשופים לתביעה – “ע”פ פקודת הנזיקין, מי שמחזיק בכלב אשר פגע באדם וגרם לו לנזקי גוף, חייב לפצותו.” וכמובן, הסכנה הגדולה ביותר היא למי שהכלב נושך אותו אשר עלול ממש להיפצע.
אמצעי זהירות לכלב תוקפני
היות ונשיכות כלבים עלולות להיות מסוכנות, לפני שנרד לעומק הבעיה ונבין את שורש התופעה חשוב שננקוט באמצעי זהירות נאותים. אמצעי הזהירות יכולים להיות רבים והם משתנים מכלב לכלב, אך הפופולרי ביותר מביניהם הוא השימוש במחסום פה (זמם). קחו בחשבון שבחירת המחסום המתאים לכלב (מבחינת סוג וגודל) וכן ההרגלה למחסום צריכות להיעשות באופן נכון, לכן רצוי להתייעץ עם מאלף בגישתנו.
נעשה שימוש במחסום רק במידת הצורך. מחסום יכול גם להחריף בעיית התנהגות קיימת, לכן לפני השימוש בו חייבת להתבצע הרגלה הדרגתית למחסום (בליווי של מאלף) בהסכמה מלאה בשיתוף פעולה עם הכלב, ולפי הקצב שלו. נבחר להשתמש במחסום במידה והכלב אכן נושך במטרה לתקוף. כלומר לא בהכרח אם מדובר בנשיכת אזהרה כמו נשיכה באוויר או מגע קל עם העור. הסבר על דרגות נשיכה בהמשך המאמר ובסרטון המצורף.
אמצעי זהירות חשוב נוסף הוא עיקרון ה”ניהול הסביבתי”, כלומר הימנעות מושכלת מסיטואציות בהן אנו יודעים שהסיכויים לתקיפה הם גבוהים. במקרים מסוימים זהו פתרון זמני שמהווה רק נדבך אחד בטיפול ההתנהגותי, ובמקרים מסוימים ניתן ואף רצוי להמשיך בניהול סביבתי מסוים לאורך חיי הכלב, כדי להקל עליו ועל הסובבים אותו ולשפר את איכות חייהם המשותפים.
הימנעות מסיטואציות מלחיצות עבור הכלב מאפשרת עבודה על הפחתת הסטרס של הכלב מול הטריגרים כלפיהם הוא מציג תוקפנות, והיא הכרחית בשביל להפחית ואף להעלים את סימני התוקפנות (בליווי של מאלף).
למה כלב תוקף את בעליו?
אחרי שניהלנו את הסביבה כראוי ונקטנו באמצעי זהירות, אפשר להבין מהיכן נובעת הבעיה. כלב יתקוף כאשר הוא מרגיש שנגמרו לו האמצעים העומדים לרשותו להגן על עצמו. לרוב כלבים יעדיפו להימנע מסיטואציה שלא נעימה להם או מהווה לדעתם איום, אך גם כלב כזה עלול לנשוך כאשר ירגיש ש”אין לו ברירה”, למשל, כאשר הכלב מחובר לרצועה או סגור במקום קטן ואין לו מבחינתו אפשרות להתרחק מהגורם המפריע. במקרה כזה הכלב עלול לעבור למצב תקיפה על מנת להסיר מעליו את הגורם המאיים מבחינתו.
מצב זה נקרא גם “הילחם או ברח”. אנחנו מסבירים את הסיבות שעומדות מאחוריו בקורס מרקר בייסיק, שם נבין מה קורה כשהכלב מחובר לרצועה ואיך למנוע ממנו להרגיש שהוא חייב להגן עלינו.
“כלב נושך” הינה הגדרה מאוד כללית לתופעה – בואו ננסה להבין באילו סיטואציות כלבים עלולים לנשוך, ומדוע:
כלב נושך את בעליו במשחק
לעתים כלב נושך כמשחק או מתוך התרגשות. אלה לרוב נשיכות שטחיות או לא מכוונות, ותפקידנו ללמד את הכלב משחק נכון, גם לשם בטיחותו ובטיחותנו, וגם כדי לא לחזק התנהגויות לא רצויות כמו עוררות יתר, קפיצות, נשיכות כואבות, משחק אגרסיבי ועוד (נחכה לכמה שניות של רגיעה, ואז נתגמל את הכלב במשחק משותף עם צעצוע. ככה נתגמל רגיעה, וננתב את הצורך לנשיכה אל הצעצוע ולא כלפינו). אגרסיביות ואפילו תוקפנות יכולה להתפתח תוך כדי פעילות מעוררת עם הבעלים או אנשים אחרים בסביבת הכלב, לכן על מנת למנוע אגרסיביות ופציעות חשוב להבין שפת גוף כלבית ולהכיר את סף התסכול של הכלב, חשוב להפגיש את הכלב עם כלבים שמפגינים שפת גוף בריאה ומאוזנת וילמדו את הכלב משחק הדדי תקין, חשוב ללמד את הכלב לווסת את רמת העוררות שלו (ללמד את הכלב מעבר בין מצבי עוררות לרגיעה), וכאמור ללמד משחק נכון עם אנשים.
רכושנות או “תוקפנות משאב”
הכלב נושך כאשר מישהו מתקרב לקערת האוכל/מים שלו, אל המיטה שלו, או לחילופין הכלב נושך כאשר אנו רוצים לקחת ממנו צעצוע או חפץ אחר אשר נמצא אצלו. זוהי אחת הסיבות הנפוצות לתוקפנות בכלבים ויש בה הגיון מבחינה אבולוציונית: כלב אשר לא ישמור על האוכל שהשיג, אחרים יקחו לו אותו והכלב עלול למות ברעב. לו רק יכולנו להסביר לכלבים של היום, אשר קערתם מתמלאת “כבמטה קסמים” מדי ערב ובוקר, שאין להם באמת מחסור במזון!
תוקפנות כתגובה לפחד
כלב נושך גורם אשר מאיים עליו. רוב מקרי התוקפנות מקורם בפחד! פחד שיפגעו בכלב, פחד שיקחו לו משהו, וכו’. כאמור, רוב כלבי הבית מעדיפים להימנע מעימותים וינסו לתקשר עימנו בדרכים שונות כדי להימנע מלהגיע לנשיכה עצמה. אך לא פעם בחיי העיר והבית, כלבי בית אשר לרוב מוחזקים על רצועה או בתוך בית או בחצר סגורה, מוצאים את עצמם ללא האפשרות (מבחינתם!) של התרחקות מאותו גורם מפחיד ומאיים. וכמו כל יצור חי אשר מוצא את עצמו בפינה – הוא יפנה אל האפשרות האחרונה של הגנה עצמית – תקיפה.
תוקפנות כתוצאה מחוסר חשיפה
מאוד דומה לתוקפנות עקב פחד. בשלב הגורות הכלב צריך להיחשף למספר רב ככל הניתן של גירויים. אם קרה והכלב לא נחשף נכון או לא נחשף כלל הוא יכול לפתח תוקפנות כלפי אותו אובייקט/גורם.
תוקפנות כתוצאה מכשל בתקשורת
לעיתים כלב נושך עקב מצבים אשר מתסכלים את הכלב ואשר אין לו את הכלים להתמודד עימם. לדוגמא, כלב הסובל מהצקות של ילדים ינסה בדרך כלל להביע את מורת רוחו בעדינות ע”י הצגת “סימני הרגעה” שונים, כגון: הסטת מבט, ליקוק שפתיים/אף, קפיאה ונסיון להימנע מהסיטואציה. כאשר התקשורת המעודנת של הכלב “לא עובדת” ואנו לא נענים לבקשה שלו להפסיק, הכלב “יגביר את הווליום” ויתקשר איתנו בסימני אזהרה והרחקה ברורים יותר: נהמות, חשיפת שיניים, נביחות אזהרה ואם גם אלו לא עובדים- נשיכה באוויר או נשיכת סימון קטנה. רק אם גם זה לא עבד, נגיע למצב של כלב נושך נשיכה חזקה שעלולה לגרום לפציעה. כמובן שהאמור מתייחס לכלב שיש לו תקשורת כלבית בריאה, שסומך באופן כללי על אנשים ואשר למד בגורותו עיכוב נשיכה ברמה טובה! כלב אשר סובל מהצקות חוזרות ילמד מהר מאוד “לקצר תהליכים” ולנשוך במקום לעבור דרך כל סימני ההרגעה והאזהרה, אשר גם ככה לא מקבלים מענה. לכן האחריות היא עלינו תמיד להבין את הכלב שלנו, להיות מודעים היטב לשפת הגוף שלו ולהשגיח על כל אינטראקציה בין הכלב ובין ילדים ואורחים מכל סוג.
תוקפנות ונשיכות מסיבות טריטוריאליות
הכלב נושך אדם/חיה אשר חודרים לאזור אותו מחשיב הכלב בתור הבית שלו. זה יכול להיות החצר, הבית, המכונית ואפילו הספסל עליו התיישבו בני המשפחה בגינה עם הכלב. זהו מונח בעייתי וכעת הנטייה בקרב אנשי המקצוע היא להתייחס לתוקפנות מסוג זה כאל “תוקפנות כלפי זרים”. גם כאן יש אלמנט של פחד והגנה עצמית/הגנה על משפחתו מבחינת הכלב, ואפילו הגנה על משאב (הבעלים עצמו יכול להיחשב כמשאב בעיני הכלב – הרי הוא זה שמספק לו את כל הדברים החשובים!).
נשיכת כלב הנובעת מכאב או רעב
כלבים עלולים לפעול באופן אגרסיבי עד לכדי נשיכה בשל מצב פיזי לקוי הגורם להם כאבים, או כאשר אינם מקבלים תזונה מספקת. הכאב עלול לגרום לאי שקט אשר מייצר רגישות רבה לכלב כלפי המתרחש סביבו. כך שכלב שהתנהגותו הסטנדרטית סבלנית ונינוחה, עשוי להתנהג באגרסיביות ואף לנשוך. כלב שעבר פרוצדורה רפואית ומתאושש מפציעה, רגיש הרבה יותר וסף התגובה שלו יורד, כלומר יתכן שיגיב לפעילות סביבו בקיצוניות. לעתים לא נדע שהכלב חש בכאב או רעב, ולכן במקרה של שינוי קיצוני בהתנהגות כדאי קודם כל לגשת עם הכלב לוטרינר לבדיקה.
נשיכת כלב הנובעת מהיבטים גנטיים
“גזעים נושכים” – יש גזעי כלבים מסוימים שפותחו למטרות שונות תוך חיזוק אלמנטים של נשיכה, דוגמת כלבי ציד, כלבי רועים מסוימים, כלבי לחימה וכלבי תקיפה. עלינו לנתב את הנשיכה למקום חיובי של משחק נכון ולפרוק את אנרגיית הנשיכה בצורה נכונה ומספקת. אין סיבה לחשוש מהכלבים שלנו בגלל המטען הגנטי שלהם. חשוב לזכור שכל כלב הוא אינדיבידואל ולא רק גנטיקה. אם נספק לכלב את כל צרכיו ונלמד לתקשר איתו כראוי, נזכה לחיים נינוחים ומאושרים עם החבר הכי טוב שלנו.
נשכנות גורים
גורים נושכים, זה חלק מההתפתחות התקינה שלהם וכך הם חוקרים את העולם. נשיכת גור לרוב לא תהיה קשורה כלל לתוקפנות, אך היא בהחלט כואבת. לכן חשוב לחזק את הגור על רגיעה ולנתב את הנשיכה למשחק נכון. ניתן לקרוא עוד על נשכנות גורים כאן.
במידה והגור כן מפגין תוקפנות, יש לפנות למטפל התנהגותי.
חשוב לציין שיש עוד גורמים רבים, כמו תוקפנות מותקת, תוקפנות אימהית ועוד. מה המשותף לכל הגורמים שצוינו לעיל? הכלב נושך כי הוא חושב שאם הוא לא יתקוף, דבר נורא יקרה. פה נמצא שורש הבעיה. אם נצליח לגרום לכלב להבין ולהפנים שאותה סיטואציה או גורם למעשה לא מהווים איום עליו, לכלב לא תהיה סיבה לתקוף. במילים אחרות, אנו עומדים בפני “שינוי רגש“.
אילוף כלב תוקפני – איך גורמים לכלב להפסיק לנשוך?
“התניה קלאסית (או התניה פבלובית) היא מושג מרכזי בפסיכולוגיה הביהייביוריסטית, המתאר תהליך של למידה שבו גירוי מסוים מתחיל לעורר אצל אדם או בעל חיים תגובה רפלקסיבית, שקודם ללמידה לא התעוררה”. מושג זה נטבע על ידי המדען הרוסי איוואן פבלוב, בעקבות סדרת ניסויים שביצע בתחילת המאה ה-20.
כדי להסביר כיצד התניה זו משמשת אותנו בטיפול התנהגותי לכלב נושך, ניקח סיטואציה בה כלב נושך רק גברים (מכל סוג) עקב חוסר חשיפה או פחד. ע”פ המודל של פבלוב, אותם גברים הם הגירוי שנרצה ליצור כלפיו התניה במוחו של הכלב. כרגע התגובה של הכלב אל הגירוי הזה (גברים) היא תגובה רגשית של פחד, כעס וכו’, ולכן בכל פעם שהוא רואה גברים הוא תוקף/נושך. התפקיד שלנו הוא ללמד את כלבנו שאותו גירוי, הגברים, הם אנשים טובים שלא יסבו רע לכלב, אלא להיפך. לשנות את הרגש שהכלב חווה כאשר הוא רואה גברים מתקרבים.
על פניו התהליך של שינוי רגש הוא תהליך אסוציאטיבי פשוט: בכל פעם שהכלב רואה/ מסתכל על הגירוי – נותנים לכלב צ’ופר טעים. לאחר מספר חזרות הכלב יתחיל לקשר את הופעת הגבר עם הופעות הדברים הטעימים, ועם הלמידה הזאת תשתנה גם התגובה הרגשית של הכלב כלפי הגברים. הרי הם “מנבאים” מבחינתו קבלה של דברים נעימים, ולא קורה שום דבר מפחיד באמת.
תהליך זה צריך להתבצע בליווי של מאלף. חשוב לשים לב למספר דגשים בתהליך זה ולהקפיד על עבודה נכונה כדי להשיג את התוצאה הרצויה:
- סף גירוי– המרחק בו הכלב מבחין בגירוי. לדוגמא, כלב אשר תוקפני לאנשים עם מעיל שחור. נצטרך למצוא את המרחק בו הכלב מבחין לראשונה בגירוי אשר מפחיד אותו. זה יכול להיות כל מרחק, החל מ-3 מטרים ועד 200 מטרים או הרבה יותר.
- סף תגובה– המרחק בו הכלב מגיב לגירוי ומתחיל להראות סימני הרחקה ותוקפנות (קפיאה במקום, חשיפת שיניים, נהמה/ גירגור)
- לעבוד מתחת לסף – אנו צריכים לגלות מה הסף של הכלב האישי שלנו (משתנה מכלב לכלב ואפילו מיום ליום). צריך לדעת מה המרחק בו הכלב מבחין בגירוי, לקחת צעד אחד אחורה ומשם אנו מתחילים עבודה. למה, אתם שואלים? זו אכן שאלה טובה! אם קרה ועברנו את הסף של הכלב והכלב מגיב לאותו גורם, המוח של הכלב אינו נמצא במצב המאפשר למידה יעילה, ובנוסף – הכלב “מתרגל” את ההתנהגות הלא-רצויה (תוקפנות). לכן אנו עובדים מתחת לסף, במרחק בו הכלב שם לב לגורם אבל לא מגיב אליו- ובמצב זה המוח יכול ללמוד ולהפנים.
- שפת גוף– לרוב כאמור הכלב יספר לנו לפני שהוא הולך לתקוף. זה יתחיל בגירגורים, חשיפת שיניים, נשיכה באוויר ורק לאחר כל הסימנים הנ”ל, בהם הכלב סימן לאותו גורם שלא נעים לו ושיתרחק, הכלב יעבור למוצא האחרון שלו, שהוא הנשיכה.
- למידה הדרגתית– כמו ילד קטן שעולה לכיתה א’ ומתחיל ללמוד חשבון. קודם ילמד את המספרים ואז רק ילמד חיבור וחיסור, ורק בכיתה ב’ ילמד כפל ואז חילוק וכך הלאה. כך גם הכלב שלנו, אנו נתחיל מגירויים “קלים” יחסית וממרחק גדול לפי הצורך, עד שנעבור לגירויים מאתגרים במיוחד.
- התמדה– שינוי רגש הוא תהליך, משמע: לוקח זמן. אורך התהליך מאוד תלוי בכלב שלנו ובכמה זמן הוא היה “כלב נושך”. קחו לדוגמא כלב בן 5 שבמשך כל חייו תקף כל מי שניסה להתקרב לו לצלחת. כלומר, במשך חמש שנים הכלב חוזק על ההתנהגות של רכושנות משאב. אנו נבוא לתהליך בידיעה שזה ייקח זמן ושאין פתרונות קסמים, בשום שיטת טיפול.
חשוב לי להוסיף מילת עידוד לאותם אנשים שעובדים עם כלבם האישי אשר נושך. לא להתייאש! זאת מילה המפתח – כלב נושך זו בעיה שניתן לפתור! יכול להיות שהתהליך ייקח זמן ויהיו בו עליות ומורדות אך גרף הלמידה הכללי של הכלב יהיה בעלייה. פנו לאיש מקצוע מנוסה בגישה ללא כוחנות אשר ידריך אתכם וייתן לכם את הכלים המתאימים ביותר לסיטואציה האישית שלכם, הן מבחינת אמצעי זהירות והן מבחינת הטיפול ההתנהגותי. ניתן כמובן לפנות אל בית הספר מרקר טריינינג כדי לקבל המלצות.
רוצים ללמוד עוד על הכלב שלכם, על הדרך בה הוא חושב, ללמוד מה הוא מרגיש ולפתור עבורו ועבורכם בעיות התנהגות? בעלי כלבים רבים אשר מתעניינים בטיפול התנהגותי ורגשי לכלבים מצטרפים ללימודי אילוף אצלנו. מוזמנים לקרוא עוד ולהתייעץ איתנו אם הקורס מתאים לכם ולכלב שלכם.
**המידע במאמר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם בעל מקצוע**
