כלב נושך – כלבים תוקפניים

“האושר מתחיל באף רטוב ונגמר בזנב מכשכש”, כך אומר הפתגם. לרובנו הגדול מסתובב בבית יצור חמוד ופרוותי ההולך על ארבע ונוטה לנבוח. לרוב אנחנו חיים עם הכלב בדו-קיום נוח, מי יותר ומי פחות. אך לעיתים המאזן מתערער ואנו נתקלים בהתנהגות לא רצויה, לא מקובלת ואפילו מסוכנת של הכלב שלנו: גילויי תוקפנות. חשוב להבין שיכולים להיות מספר גורמים לתופעה, אך התוצאה הינה אותה תוצאה- כלב תוקפני בבית. במאמר הבא ננסה להבין למה הכלב מתנהג ככה, ומה אנחנו יכולים לעשות על מנת להחזיר את השלום הביתה.

תוקפנות בכלבים עלולה להיות מסוכנת ביותר, הן מבחינת הכלב והן מבחינת הבעלים אשר עלולים להיות חשופים לתביעה – “ע”פ פקודת הנזיקין, מי שמחזיק בכלב אשר פגע באדם וגרם לו לנזקי גוף, חייב לפצותו.”  וכמובן, הסכנה הגדולה ביותר היא למי שהכלב נושך אותו אשר עלול ממש להיפצע.

אמצעי זהירות לכלב נושך

היות ונשיכות כלבים עלולות להיות מסוכנות, לפני שנרד לעומק הבעיה ונבין את שורש התופעה חשוב שננקוט באמצעי זהירות נאותים. אמצעי הזהירות יכולים להיות רבים והם משתנים מכלב לכלב, אך הפופולרי ביותר מביניהם הוא השימוש במחסום פה (זמם) קחו בחשבון שבחירת המחסום המתאים לכלב (מבחינת סוג וגודל) וכן ההרגלה למחסום צריכות להיעשות באופן נכון, לכן רצוי להתייעץ עם מאלף.

אמצעי זהירות חשוב נוסף הוא עיקרון ה”ניהול הסביבתי”, כלומר הימנעות מושכלת מסיטואציות בהן אנו יודעים שהסיכויים לתקיפה הם גבוהים. עקרון הניהול הסביבתי הוא כלי חשוב בתהליך הטיפול ההתנהגותי בכלב נושך, ויש ליישם אותו בעקביות וברצינות כדי להגדיל את הסיכויים שהטיפול ההתנהגותי המקצועי יצליח. במקרים מסויימים זהו פתרון זמני שמהווה רק נדבך אחד בטיפול ההתנהגותי, ובמקרים מסויימים ניתן ואף רצוי להמשיך בניהול סביבתי מסויים לאורך חיי הכלב, כדי להקל עליו ועל הסובבים אותו ולשפר את איכות חייהם המשותפים.

למה כלב נושך?

אחרי שניהלנו את הסביבה כראוי ונקטנו באמצעי זהירות, אפשר להבין מהיכן נובעת הבעיה. כלב יתקוף כאשר הוא מרגיש שנגמרו לו האמצעים העומדים לרשותו להגן על עצמו. לרוב כלבים יעדיפו להימנע מסיטואציה שלא נעימה להם או מהווה לדעתם איום, אך גם כלב כזה עלול לנשוך כאשר ירגיש ש”אין לו ברירה”, למשל, כאשר הכלב מחובר לרצועה או סגור במקום קטן ואין לו מבחינתו אפשרות להתרחק מהגורם המפריע. במקרה כזה הכלב עלול לעבור למצב תקיפה על מנת להסיר מעליו את הגורם המאיים מבחינתו.

“כלב נושך” הינה הגדרה מאוד כללית לתופעה – בואו ננסה להבין באילו סיטואציות כלבים עלולים לנשוך, ומדוע.

ישנן מספר קטגוריות עיקריות ונפוצות לתוקפנות כלבים:

  1. רכושנות או “תוקפנות משאב”: הכלב נושך כאשר מישהו מתקרב לקערת האוכל/מים שלו, אל המיטה שלו, או לחילופין הכלב נושך כאשר אנו רוצים לקחת ממנו צעצוע או חפץ אחר אשר נמצא אצלו. זוהי אחת הסיבות הנפוצות לתוקפנות בכלבים ויש בה הגיון מבחינה אבולוציונית: כלב אשר לא ישמור על האוכל שהשיג, אחרים יקחו לו אותו והכלב עלול למות ברעב.  לו רק יכולנו להסביר לכלבים של היום, אשר קערתם מתמלאת “כבמטה קסמים” מדי ערב ובוקר, שאין להם באמת מחסור במזון!
  2. פחד: כלב נושך גורם אשר מאיים עליו. רוב מקרי התוקפנות מקורם בפחד! פחד שיפגעו בכלב, פחד שיקחו לו משהו, וכו’. כאמור, רוב כלבי הבית מעדיפים להימנע מעימותים וינסו לתקשר עימנו בדרכים שונות כדי להימנע מלהגיע לנשיכה עצמה. אך לא פעם בחיי העיר והבית, כלבי בית אשר לרוב מוחזקים על רצועה או בתוך בית או בחצר סגורה, מוצאים את עצמם ללא האפשרות (מבחינתם!) של התרחקות מאותו גורם מפחיד ומאיים. וכמו כל יצור חי אשר מוצא את עצמו בפינה – הוא יפנה אל האפשרות האחרונה של הגנה עצמית – תקיפה.
  3. חוסר חשיפה: מאוד דומה לתוקפנות עקב פחד. בשלב הגורות הכלב צריך להיחשף למספר רב ככל הניתן של גירויים, אם קרה והכלב לא נחשף נכון או לא נחשף כלל הוא יכול לפתח תוקפנות כלפי אותו אובייקט/גורם.
  4. כשל בתקשורת: לעיתים כלב נושך עקב מצבים אשר מתסכלים את הכלב ואשר אין לו את הכלים להתמודד עימם. לדוגמא, כלב הסובל מהצקות של ילדים ינסה בדרך כלל להביע את מורת רוחו בעדינות ע”י הצגת “סימני הרגעה” שונים, כגון: הסטת מבט, ליקוק שפתיים/אף, קפיאה ונסיון להימנע מהסיטואציה. כאשר התקשורת המעודנת של הכלב “לא עובדת” ואנו לא נענים לבקשה שלו להפסיק, הכלב “יגביר את הווליום” ויתקשר איתנו בסימני אזהרה והרחקה ברורים יותר: נהמות, חשיפת שיניים, נביחות אזהרה ואם גם אלו לא עובדים-  נשיכה באוויר או נשיכת סימון קטנה. רק אם גם זה לא עבד, נגיע למצב של כלב נושך נשיכה חזקה שעלולה לגרום לפציעה.  כמובן שהאמור מתייחס לכלב שיש לו תקשורת כלבית בריאה, שסומך באופן כללי על אנשים ואשר למד בגורותו עיכוב נשיכה ברמה טובה!  כלב אשר סובל מהצקות חוזרות ילמד מהר מאוד “לקצר תהליכים” ולנשוך במקום לעבור דרך כל סימני ההרגעה והאזהרה, אשר גם ככה לא מקבלים מענה. לכן האחריות היא עלינו תמיד להבין את הכלב שלנו, להיות מודעים היטב לשפת הגוף שלו ולהשגיח על כל אינטראקציה בין הכלב ובין ילדים ואורחים מכל סוג.
  5. טריטוריאליות- הכלב נושך אדם/חיה אשר חודרים לאזור אותו מחשיב הכלב בתור הבית שלו. זה יכול להיות החצר, הבית, המכונית ואפילו הספסל עליו התיישבו בני המשפחה בגינה עם הכלב.  זהו מונח בעייתי וכעת הנטייה בקרב אנשי המקצוע היא להתייחס לתוקפנות מסוג זה כאל “תוקפנות כלפי זרים”. גם כאן יש אלמנט של פחד והגנה עצמית/הגנה על משפחתו מבחינת הכלב, ואפילו הגנה על משאב (הבעלים עצמו יכול להיחשב כמשאב בעיני הכלב – הרי הוא זה שמספק לו את כל הדברים החשובים!).

חשוב לציין שיש עוד גורמים רבים, כמו תוקפנות מותקת, תוקפנות אימהית, תוקפנות עקב כאב ועוד. מה המשותף לכל הגורמים שצוינו לעיל? הכלב נושך כי הוא חושב שאם הוא לא יתקוף, דבר נורא יקרה. פה נמצא שורש הבעיה. אם נצליח לגרום לכלב להבין ולהפנים שאותה סיטואציה או גורם הם בעצם דברים טובים ומועילים, הכלב יפסיק לתקוף. במילים אחרות, אנו עומדים בפני “שינוי רגש”.

 

שינוי רגש בהתניה קלאסית

“התניה קלאסית (או התניה פבלובית) היא מושג מרכזי בפסיכולוגיה הביהייביוריסטית, המתאר תהליך של למידה שבו גירוי מסויים מתחיל לעורר אצל אדם או בעל חיים תגובה רפלקסיבית, שקודם ללמידה לא התעוררה”. מושג זה נטבע על ידי המדען הרוסי איוואן פבלוב, בעקבות סדרת ניסויים שביצע בתחילת המאה ה-20.

כדי להסביר כיצד התניה זו משמשת אותנו בטיפול התנהגותי לכלב נושך, ניקח סיטוצאיה בה כלב נושך רק גברים (מכל סוג) עקב חוסר חשיפה או פחד. ע”פ המודל של פבלוב, אותם גברים הם הגירוי שנרצה ליצור כלפיו התניה במוחו של הכלב.  כרגע התגובה של הכלב אל הגירוי הזה (גברים) היא תגובה רגשית של פחד, כעס וכו’, ולכן בכל פעם שהוא רואה גברים הוא תוקף/נושך. התפקיד שלנו הוא ללמד את כלבנו שאותו גירוי, הגברים, הם אנשים טובים שלא יסבו רע לכלב, אלא להיפך.  לשנות את הרגש שהכלב חווה כאשר הוא רואה גברים מתקרבים.

על פניו התהליך של שינוי רגש הוא תהליך אסוציאטיבי פשוט: בכל פעם שהכלב רואה/מתסכל על הגירוי – נותנים לכלב צ’ופר טעים. לאחר מספר חזרות הכלב יתחיל לקשר את הופעת הגבר עם הופעות הדברים הטעימים, ועם הלמידה הזאת תשתנה גם התגובה הרגשית של הכלב כלפי הגברים. הרי הם “מנבאים” מבחינתו קבלה של דברים נעימים, ולא קורה שום דבר מפחיד באמת.

חשוב לשים לב למספר דגשים בתהליך זה ולהקפיד על עבודה נכונה כדי להשיג את התוצאה הרצויה:

  1. סף גירוי- המרחק בו הכלב מבחין בגירוי. לדוגמא, כלב אשר תוקפני לאנשים עם מעיל שחור, אני אצטרך למצוא את המרחק בו הכלב מבחין לראשונה בגירוי אשר מפחיד אותו. זה יכול להיות כל מרחק, החל מ-3 מטרים ועד 200 מטרים או הרבה יותר.
  2. סף תגובה- המרחק בו הכלב מגיב לגירוי ומתחיל להראות סימני תוקפנות (קפיאה במקום, חשיפת שיניים, נהמה/גירגור)
  3. לעבוד מתחת לסף- אנו צריכים לגלות מה הסף של הכלב האישי שלנו (משתנה מכלב לכלב ואפילו מיום ליום). צריך לדעת מה המרחק בו הכלב מבחין בגירוי, לקחת צעד אחד אחורה ומשם אנו מתחילים עבודה. למה, אתם שואלים? זו אכן שאלה טובה! אם קרה ועברנו את הסף של הכלב והכלב מגיב לאותו גורם, המוח של הכלב אינו נמצא במצב המאפשר למידה יעילה, ובנוסף – הכלב “מתרגל” את ההתנהגות הלא-רצויה (תוקפנות). לכן אנו עובדים מתחת לסף, במרחק בו הכלב שם לב לגורם אבל לא מגיב אליו- ובמצב זה המוח יכול ללמוד ולהפנים.
  4. שפת גוף- לרוב הכלב יספר לנו לפני שהוא הולך לתקוף. זה יתחיל בגירגורים, חשיפת שיניים, נשיכה באוויר ורק לאחר כל הסימנים הנ”ל, בהם הכלב סימן לאותו גורם שלא נעים לו ושיתרחק, הכלב יעבור למוצא האחרון שלו, שהוא הנשיכה.
  5. למידה הדרגתית- כמו ילד קטן שעולה לכיתה א’ ומתחיל ללמוד חשבון. קודם ילמד את המספרים ואז רק ילמד חיבור וחיסור, ורק בכיתה ב’ ילמד כפל ואז חילוק וכך הלאה. כך גם הכלב שלנו, אנו נתחיל מגירויים “קלים” יחסית וממרחק גדול לפי הצורך, עד שנעבור לגירויים מאתגרים במיוחד.
  6. התמדה- שינוי רגש הוא תהליך, משמע: לוקח זמן. אורך התהליך מאוד תלוי בכלב שלנו ובכמה זמן הוא היה “כלב נושך”. קחו לדוגמא כלב בן 5 שבמשך כל חייו תקף כל מי שניסה להתקרב לו לצלחת. כלומר, במשך חמש שנים הכלב חוזק על ההתנהגות של רכושנות משאב. אנו נבוא לתהליך בידיעה שזה יקח זמן ושאין פתרונות קסמים, בשום שיטת טיפול.

חשוב לי להוסיף מילת עידוד לאותם אנשים שעובדים עם כלבם האישי אשר נושך. לא להתייאש! זאת מילה המפתח – כלב נושך זו בעיה שניתן לפתור! יכול להיות שהתהליך יקח זמן ויהיו בו עליות ומורדות אך גרף הלמידה הכללי של הכלב יהיה בעלייה.  פנו לאיש מקצוע מנוסה אשר ידריך אתכם ויתן לכם את הכלים המתאימים ביותר לסיטואציה האישית שלכם, הן מבחינת אמצעי זהירות והן מבחינת הטיפול ההתנהגותי.  ניתן כמובן לפנות אל בית הספר מרקר טריינינג כדי לקבל המלצות.

מאת: הדס דלריאה, מאלפת כלבים ומטפלת התנהגותית, בוגרת קורס אילוף כלבים בבית הספר מרקר טריינינג

**המידע במאמר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם בעל מקצוע**

יכול לעניין אותך גם:

קורס אילוף כלבים

כלב דומיננטי? כלב אלפא – לא מה שחשבת!

“שייפינג? מה זה שייפינג?” – הסוד של עיצוב התנהגות

איך לאלף כלב לבד – פוקוס וקשר עין

רוצים להבין טוב יותר את הכלב שלכם?

הצטרפו עכשיו למרקר בייסיק - קורס מקוון שמיועד למי שרוצה לקחת את הקשר שלו עם כלבים כמה צעדים קדימה, להעמיק ולהעשיר את הידע לגבי התנהגות כלבים ותהליכי למידה.
הקורס מכיל 21 שיעורים מוקלטים + שיעור בונוס שיעניקו לכם כלים עיוניים ופרקטיים מעניינים ושימושיים ותוכלו ללמוד בקצב שלכם, בכל מקום ובכל זמן!
שתפו:

אולי יעניין אותך גם:

מרקר טריינינג בעולם

דרך המרקר טריינינג הולכת ותופסת תאוצה ברחבי העולם בקרב מאלפים וארגונים רבים.  ריכזנו בשבילכם כמה דוגמאות מובילות: קארן פריור (Karen Pryor): רב-המכר

חשיפה – כל מה שרצית לדעת

רובנו שמענו בעבר את המושג “חשיפה”, אבל מה הוא אומר? המושג חשיפה מתייחס לתהליך הסוציאליזציה של גור. מדובר בלמידה ורכישה

רוצה לדעת עוד?

אחרי שהכרת את אנשי הצוות המעולים שלנו. תרצה להצטרף לעולם שלנו?

זה פשוט!

קורס אילוף כלבים בדרך המרקר

חולמים להפוך את האהבה לכלבים למקצוע מאתגר ומתגמל? בואו לשמוע על קורס האילוף שלנו, שיכין אתכם לעבודה עצמאית כמאלפי כלבים בגישה הומנית. ההרשמה בעיצומה!
ההרשמה בעיצומה!