קור, גשם, שמיכות פוך וקרמבו. אלו אסוציאציות שיש לאנשים רבים כשהחורף מגיע, אבל עבור כלב הבית החורף נראה קצת אחרת: הטיולים מתקצרים, מופיעים ריחות חדשים ומשום מקום מופיעים רעשים חזקים וכמעט בלתי צפויים. זה אומנם נשמע כי עבור הכלבים החורף הוא עונה של סבל ושעמום, אך עם מעט השקעה והבנה מצידנו נוכל להפוך גם את החורף האפרורי לעונה מהנה ונעימה עבור הכלבים שלנו.
חלק זה יעסוק באותם רעשים מפתיעים ומפחידים – רעמים. בעיה נפוצה אצל בעלי כלבים בחורף היא שהכלב שלהם נבהל בכל פעם שיש רעם בחוץ. חלקם פשוט נבהלים מעט וחוזרים לתעסוקתם אך אחרים נלחצים מאוד ובורחים מתחת לשולחן או מאחורי הספה בניסיון להתחבא, וכמעט תמיד עולה השאלה: “איך מתמודדים עם זה? מה הדרך הנכונה להגיב?” ישנן דרכים רבות להתמודדות עם פחד של כלבים מרעמים ומרעשים חזקים בכלל, אך לפני שניתן לבחור דרך פעולה, חשוב להבין עד כמה הכלב מפחד מאותם רעשים (רעמים, במקרה שלנו). הרי כמו שנאמר מקודם, לא כל כלב שמפחד מרעמים בהכרח רץ להתחבא, כך גם לא כל כלב שלא רץ להתחבא בהכרח לא נלחץ מאותם רעשים.
סימני הרגעה ולחץ בכלב הבית
על מנת לאמוד את רמת הלחץ בכלבים חשוב להבין את שפת הגוף שלהם. “סימני הרגעה” הן התנהגויות קטנות שהכלב מבצע על מנת להרגיע את עצמו ואת הסביבה. לעומת זאת, “סימני לחץ” הן התנהגויות שהכלב מבצע כאשר הוא לחוץ או חושש ממשהו. סימני הרגעה יופיעו לרוב לפני סימני הלחץ (או במילים אחרות, סימני לחץ יחליפו את סימני ההרגעה כאשר אלו לא יעזרו להרגיע את הכלב, או כאשר הגורם המפחיד יתעצם).
סימני הרגעה אופייניים לכלבים כוללים, בין היתר: הסטת מבט, ליקוק שפתיים, מצמוץ, פיהוק והתנערות. סימנים אלו מראים כי גם אם על-פניו נראה כי הרעמים אינם מפריעים לכלב, הוא עדיין חווה אי-נעימות במהלך סופות רעמים וכי כדאי להשקיע מאמץ על מנת להוריד את רמת הלחץ של הכלב.
סימני לחץ אופייניים לכלבים כוללים, בין היתר: קפיאה במקום, הצמדת אוזניים לאחור, הנמכת הזנב, אישונים מורחבים, עיני ירח, מתח בשרירים, התנשפות (שלא בגלל חום או מאמץ פיסי) ולשון משורבבת החוצה אך נוקשה. סימנים אלו מראים כי הכלב נמצא כבר בלחץ שהוא מתקשה לצאת ממנו לבד וצריך עזרה בכך. לסימנים אלו ייצטרפו סימנים אופיניים למצב פחד כמו ניסיונות לברוח או להתחבא ושאיפה לקרבה לאדם שהכלב סומך עליו.
כיצד להרגיע כלב לחוץ
מכיוון שלימוד של כל דבר באשר הוא דורש זמן, ואנחנו נמצאים בפתח התקופה הגשומה, קודם כל חשוב לדעת איך להרגיע את הכלב כאשר הרעמים (או כל רעש אחר) תופסים אותנו כשאנחנו לא מוכנים והכלב נבהל.
סימני הרגעה: אם הכלב מראה רק מעט סימני הרגעה, נוכל לעזור לו להירגע על ידי שימוש בסימני הרגעה בעצמינו. בכך נראה לו שאנחנו מוכנים לעזור לו להירגע והכלב יהנה מכך שאתם מוכנים לדבר איתו בשפה שלו (דבר שיתרום גם לחיזוק הקשר ביניכם).
הסחת דעת: אם הכלב מראה שהוא מעט לחוץ מהמתרחש בחוץ אך עדיין קשוב ומרוכז בסביבה, ניתן לעזור לו לעבור את החוויה על ידי הסחת הדעת שלו על ידי משחק או עבודה על התנהגות שהכלב מכיר ונהנה לבצע (הרעשים מבחוץ יכולם אף לעזור לחזק את ההתנהגות מול רעשים שמסיחים את דעתו של הכלב).
דיבור אל הכלב: כאשר הכלב לחוץ הוא מחפש משהו שיתן לו בטחון, ובמקרים רבים אחד המקורות הטובים ביותר לבטחון עבור הכלב הוא המשפחה שלו. אם המטרה היא להרגיע את הכלב, עליכם לשמש לו כדוגמא ולשמור על טון רגוע, שמח ויציב.
ליטוף: כלבים רבים מחפשים קרבה כאשר הם מפוחדים. הדיעה הרווחת היא שאסור ללטף כלב מפוחד מפני שזה עלול “לחזק את הפחד”. אך חשוב להבין שני דברים לגבי זה: קודם כל, פחד הינו רגש ולא ניתן להעצים רגש “שלילי” ע”י חיבור שלו למשהו נעים (ליטוף). שנית, חווית הפחד היא בפני עצמה דבר לא-נעים למי שחווה אותה, לכן הטענה שמשהו שאנחנו נעשה יגרום לכלב לרצות שוב לפחד – היא חסרת היגיון. פחד ניתן להעצים רק אם נוסיף לסיטואציה עוד דברים לא-נעימים.
ליטוף עשוי לתת להם את המגע אותו הם מחפשים ובמקביל להוריד את רמת הלחץ בו הם נמצאים. בדומה לדיבור, חשוב לשים לב לאופן בו מלטפים את הכלב: ליטוף איטי לאורך כל הגוף ירגיע את הכלב, ולעומת זאת, תנועות מהירות עשויות להמריץ את הכלב ובכך להעלות את הלחץ שלו.
כמובן שתמיד אפשר לשלב מספר דברים כל עוד הם לא מפריעים זה לזה, במיוחד כי אין סולם חד משמעי לרמות לחץ מול דרכים להרגיע. היכרות עם הכלב היא כלי העזר העיקרי במציאת הטכניקה שתרגיע את אותו הכלב הספציפי.
הרגלה לרעמים ולרעשים חזקים של כלב הבית
הרעיון שעומד מאחורי הרגלת הכלב לכל דבר (רעשים, במקרה הזה) הוא שינוי הרגש שחווה הכלב אל מול גירוי מסויים. במקרה של רעשים המטרה היא להפוך את הפחד לשמחה (או לפחות לחוסר ענין).
שיטת שינוי הרגש נעשית לפי עקרון הנקרא התניה קלאסית (יצירת קשר לוגי בין שני אירועים שהיו לא קשורים לפני כן, ובכך נותנים לבעל החיים יכולת לנבא את האחד מתוך הופעתו של השני). אנו נרצה להשתמש בעקרון זה על-מנת לשנות את הרגש של הכלב כלפי רעמים ולקשר אותם למשהו נעים יותר, כמו אוכל או משחק.
את השינוי הזה ניתן להשיג בשתי דרכים:
- שינוי רגש מול הגורם המאיים:
אם רמת הלחץ של הכלב היא לא מאוד גבוהה, ניתן לעבוד ישירות מול הגורם המאיים (במקרה זה, רעמים ורעשים חזקים אחרים). נרצה ליצור קישור בין הגורם המאיים לדבר נעים עבור הכלב (אוכל טעים, למשל) ובכך לשנות את התגובה הרגשית שלו מ”אוי ואבוי, שמעתי רעם!” ל”יש! שמעתי רעם ועכשיו אני אקבל חתיכת שניצל!”.
מהות העבודה היא שבכל פעם שהכלב נתקל בגירוי המאיים (שומע רעש מפחיד) הוא מיד יקבל אוכל, כך שעם הזמן הוא יקשר את הגירוי לבואו של אוכל, ובכך הגירוי הזה יפסיק להיות מאיים.
בעבודה בצורה זו חשוב לשים למספר דברים:
- יש לעבוד עם אוכל שווה במיוחד! ככל שערכו של הגירוי הנעים (האוכל) גבוהה יותר בעיני הכלב, כך הקישור שיווצר במוחו של הכלב יהיה חזק יותר ונעים יותר. האוכל המועדף על כל כלב הוא אישי לאותו הכלב וכאן חשובה ההיכרות עם הכלב, אך מזונות שכלבים בד”כ מאוד אוהבים הם: חזה עוף (מבושל או אפוי), קורקבנים (מבושלים) או פסטרמה. חשוב לגלות מהם סוגי המזון האהובים על הכלב לפני תחילת התירגול.
- יש להיות מוכנים להגיב מהר. ניתן לצפות בקירוב גס מתי ייתרחש אותו רעש (סופת גשמים עבור רעם או יום העצמאות בשעה מסויימת עבור זיקוקים), אך עדין הזמן המדוייק הוא לרוב לא צפוי, אלא אם עובדים עם הקלטה של הרעש. חשוב לפעול מהר אחרי הופעת הגורם המאיים (רעש) מכיוון שהקישור בין הגורם לאוכל שבא אחריו נחלש ככל שעובר יותר זמן ביניהם.
- יש לשים לב לתזמון. כפי שברק תמיד יופיע לפני הרעם, כך גם הרעם תמיד יגיע לפני האוכל. הסיבה לכך היא אופן הפעולה של עקרון ההתניה הקלאסית, הגורם המאוחר תמיד ישפיע על המוקדם (או במילים אחרות הדבר הראשון תמיד ינבא את השני). המטרה שלנו היא שרעם ינבא אוכל, ולכן על האוכל תמיד לבוא אחרי הרעם ולא להקדים אותו.
כל עבודה על יצירת התניה דורשת מספר חזרות, כאשר כמות החזרות תלויה בגורמים רבים וביניהם תכונות הכלב הספציפי, עוצמת הרגש הראשוני כלפי הגירוי המאיים ועוצמת הרגש כלפי הגירוי הנעים שאנחנו מעוניינים להשתמש בו. במילים אחרות, עד כמה הכלב חושש מהרעמים לעומת כמה הוא מתלהב מהעוף האפוי. לכן חשוב לנצל כל הזדמנות אפשרית לתרגול עד אשר הרגש משתנה והכלב מפסיק לחשוש מהרעשים.
- שינוי רגש תוך חשיפה הדרגתית:
חשוב להבין שאם הכלב נלחץ מאוד מרעמים, הלחץ משפיע על יכולות הריכוז והלמידה שלו ולכן יהיה לו קשה להפנים או ללמוד משהו במצב זה. הפתרון הוא לחשוף אותו לאותו גורם מפחיד בהדרגה, תוך שליטה בעוצמת הגירוי אליו אנו חושפים את הכלב. אבל איך אפשר לשלוט בעוצמה של רעם, שהוא רעש טבעי שנוצר כמעט ובאופן אקראי? נכון שלא ניתן לשלוט ברעם הטבעי, אך קיימות ברשת הקלטות רבות של רעמים באיכות גבוהה. לאחר שבחרנו הקלטה מתאימה, יש למצוא את עוצמת השמע (ווליום) שבה הכלב מתחיל להרגיש אי-נוחות קלה (ניתן לראות זאת לפי סימני ההרגעה הכלביים שדובר עליהם למעלה). זהו “סף הרגש” או “סף הגירוי”.
כעת, כאשר ידועה העוצמה שמהווה את סף הגירוי לכלב שלנו, נרצה לתרגל בעוצמה נמוכה מעט ממנה. במהלך התרגול נפעיל את ההקלטה של הרעמים ברקע, בעוצמה שבחרנו לפי התגובה הראשונה של הכלב, ואז נעשה איתו דברים כיפיים: ניתן לו את הארוחה שלו, נשחק איתו או נתאמן איתו על התנהוגיות שהוא מכיר ואוהב לבצע, תוך כדי שההקלטה מתנגנת ברקע. יש לחזור על כך מספר פעמים לפני שמגבירים במעט את העוצמה, וכך חוזר חלילה עד שמגיעים לעוצמת השמע שמדמה רעם אמיתי. חשוב לשים לב כי אם אנחנו מגיעים במקרה למצב בו הכלב שוב נלחץ מאוד עלינו מיד לחזור כמה צעדים אחורה, לעוצמת שמע נמוכה יותר.
שיטת עבודה זו דורשת זמן הכנה שבו הכלב לא ייתקל בגירוי המאיים כדי ליצור מקסימום הצלחה. מכיוון שבעונה הגשומה קשה להימנע מרעמים בצורה מוחלטת, רצוי לשלב גם עבודה מול הגורם המאיים וכן הרגעה של הכלב, כמפורט מעלה.
מה הלאה?
לאחר שהשגנו את שינוי הרגש הראשוני (ניתן להבחין בכך לפי שפת הגוף של הכלב, שינוי הרגש התרחש אם הכלב לא מפגין יותר סימני הרגעה או לחץ למשמע רעמים), ניתן לשלב פן התנהגותי. ייתכן ששינוי הרגש ייגרום לכלב לצפות לאוכל למשמע הרעם ולהתלהב. נרצה כעת לחזק התנהגות רגועה של הכלב למשמע הרעם, למשל, אם הכלב רובץ וממשיך לרבוץ כאשר נשמע רעם – ניתן לו חטיף על ההתעלמות מהרעם והמשך הרביצה.
במקרים מסויימים החרדה של הכלב מקולות רמים ובכללם רעמים היא כה גדולה עד שיש צורך לשלב גם אמצעי הרגעה נוספים. במקרים כאלו מומלץ מאוד לפנות לאיש מקצוע מתאים (מטפל התנהגותי) שילווה את התהליך ויוודא שהוא נעשה בצורה מדוייקת, יעילה והומאנית.
