אופניים – מדוע כלבים נובחים עליהם?

כבעלי כלבים אנחנו מכירים הרבה פחדים של הכלבים שלנו שנראים לנו הגיוניים, או שלפחות קל לחשוב על הסיבה להם. כלבים, אנשים ורעשים למשל, הם פחדים שאנו מקבלים כטבעיים ומוצאים להם הסברים מיידיים (אולי אנשים או כלבים התנהגו אליהם לא יפה בעבר, או שהאנשים הספציפיים האלו נראים מאיימים). אך אחד מהפחדים היותר מוזרים לנו הם פחד מאופניים. מה בעצם כל כך מאיים באופניים? הם לא עושים רעש מבהיל, מאיים או חזק בצורה יוצאת דופן וזה לא שכלבים רבים סבלו נזק כלשהו מאופניים (כמובן שישנם כלבים שנפלו עליהם אופניים או שנדרסו על ידי אופניים ומאז הם רואים אותם כמשהו מאיים שעלול להזיק להם, אך כלבים רבים מגיבים לאופניים גם אם לא היה להם מגע מיוחד כלשהו איתם).

אז, למה כלב נובח על אופניים ומה אפשר לעשות בנידון

לפני שנוכל להרגיל את הכלב למראה אופניים, עלינו להבין קודם מה מניע את התגובה הנוכחית שלו. לנביחות על אופניים יכולים להיות מספר גורמים:

התבטאות של יצר ציד

כלבים הם אולי אוכלי כל אופורטוניסטים, אך הם התפתחו מזאבים שצדו למחייתם (ופיתוח כלבי ציד אף חיזק בהם את יצר הציד). יצר בהגדרתו הוא נטייה מולדת לבצע דפוס התנהגות מסויים כתגובה לגירויי. ככל שהיצר יותר חזק בבעל החיים כך גם עולה הסבירות שבעל החיים יפעל בהתאם לו כשהוא נתקל בגירויי מסויים. יצר הציד כשמו כן הוא, היצר המניע כלבים (ובעלי חיים אחרים) לרדוף ולתפוס טרף, ואחד מהגירויים שנוגעים ליצר הציד הוא תנועה מהירה של בעל חיים. במקרה זה, האופניים החולפים על פני הכלב וממשיכים להתרחק במהירות גבוהה יכולים להיראות לכלב כטרף בורח ולעורר בו את הדחף לרדוף אחריהם.
כלבים בעלי יצר ציד חזק מספיק בשביל לנסות לצוד אופניים, לרוב יגיבו בצורה דומה גם לדברים אחרים שנעים מהר (אצנים או חתולים למשל). אם התגובה של הכלב היא בלעדית לאופניים סביר להניח כי היא אינה התבטאות של יצר הציד.
איך להתמודד עם הבעיה? מכיוון שהיצר הוא אחד מהגורמים המניעים התנהגויות בכלב, קשה לשנות התנהגות תוך התעלמות מוחלטת מהיצר המניע אותה. אנו צריכים לקחת בחשבון שהיצר קיים, אך אין לנסות ולכבות אותו באופן מוחלט – עבודה כזו יכולה אף לפתח בעיות התנהגותיות אחרות בעתיד. לכן, במקום לנסות לדכא את היצר לחלוטין, נעדיף לנתב אותו לפעילויות והתנהגויות רצויות אחרות (למשל: משחקי הבאה או ספורט כלבני). כאשר לכלב יש דרך אחרת לבטא את יצר הציד שלו בימי היום יום הסיכויים שהוא יתפרץ על אופניים או גורמים אחרים קטן. חשוב לזכור שהביטוי של היצר, בסופו של יום, הוא התנהגותי, והתנהגות תמיד אפשר לנתב וללמד.
כמובן, הצד השני של התהליך הוא שאין לאפשר לכלב לרדוף אחרי אופניים. עצם הרדיפה היא התגובה היצרית לגירויי ומעודדת חזרה על התגובה בעתיד (כמובן שרדיפה של הכלב אחרי האופניים יכולה להיגמר בפציעה לכלב ולרוכב האופניים).

פחד

אפשרות נוספת היא שתגובת הכלב מונעת מפחד, כניסיון להגנה עצמית. אם נסתכל לרגע על אופניים מנקודת מבטו של הכלב, המבנה שלהם לא תואם מבנה של בעלי חיים אחרים וכאשר הרוכב נמצא עליהם הוא גם נראה מאוד גדול. בנוסף, כאשר האופנים מתגלגלים הם לא נעים כמו בעלי חיים אחרים, ובעצם רוכב על אופניים יכול לזוז מבלי לבצע אף תנועה של הגוף. שילוב שני הדברים האלה גורם לאופניים (ולרוכב עליהם) להיראות כמו יצור מאוד מוזר, לא צפוי ואף מאיים בעיניי הכלב (בנוסף, תנוחת הרכיבה הסטנדרטית היא רכינה קדימה, תנוחה שיכולה להתפרש כמאיימת בעיניי הכלב). הפחד של הכלב יכול להתבטא בשתי צורות: האחת, ניסיון להתרחק מהאופניים ולברוח. השנייה, ניסיון להרחיק את האופניים בנביחות (ולפעמים אף לנסות לתקוף את האופניים במקרים קיצוניים).

איך להתמודד עם הבעיה?

ראשית יש להבין ממה נובע הפחד. האם הכלב חושש ממראה אופניים גם אם הם עומדים או האם האופניים צריכים להיות בתנועה. בנוסף, חשוב לשמור על ניהול סביבתי הולם (הכלב לא אמור להתקל באופניים בצורה שתגרום לו להגיב בנביחות) על מנת לספק לכלב בסיס יציב לעבודה על הפחד שלו.
עבודה על פחד מאופניים דומה לעבודה על פחד מרעשים רק שכאן יש להתמקד בפן הויזואלי והמרחבי של הסביבה. יש להתחיל מספיק קרוב כדי שהכלב יבחין באופניים אך מספיק רחוק כדי שהוא לא יתפרץ עליהם ולתת לכלב חטיף כשהוא ממוקד על האופניים אך לא מגיב להם בצורה לא רצויה. כאשר הכלב נמצא בנוחות בנוכחות האופניים בסביבה שהגדרנו ניתן להעלות בהדרגה את דרגת הקושי. עבודה על גורמים מאיימים חזותיים מורכבת מכמה תחומים עיקריים, המרחק בו האובייקט (במקרה זה האופניים) מתחיל את המפגש, המרחק בו הוא מסיים את המפגש, מהירות התנועה שלו וכיוון התנועה שלו. חשוב לשים לב שאם מעלים את דרגת הקושי באיזור אחד יש להוריד אותה בשאר האיזורים (למשל, אם הוחלט לתרגל מול אופניים שנוסעים מהר יותר מבדרך כלל, כדי לאפשר לכלב להצליח בתרגיל יש להגדיל את המרחק בין הכלב לאופניים).
בנוסף, דרך נוספת לעזור לכלב להתמודד עם הפחד שלו היא ללמד אותו כי קיימת גם האפשרות להתרחק. זה אמנם נשמע מוזר, אך כלבים רבים שרגילים לטייל על רצועה מרגישים כי אין להם שליטה על הסיטואציה ואין להם את הבחירה של להישאר מול ללכת (ובמקרים מסויימים זאת גם האמת). לבעלי חיים יש שתי תגובות עיקריות לאיום, לברוח או להילחם. אם הכלב מרגיש שאין ביכולתו לברוח (למשל אם הוא דחוק לפינה או לא מסוגל להתרחק עקב מגבלה פיזית) התגובה הטבעית היא לנסות להילחם באיום למטרות שימור עצמי. כלבים הם בעיקר חיות שיעדיפו לברוח על פני להילחם. לכן אם נראה לכלב כי יש באפשרותו להתרחק מהגורם המאיים (שוב, כלבים רבים על רצועה נוטים להרגיש מוגבלים מבחינת היכולת שלהם לברוח) ונציע לו את האפשרות הזאת פעמים רבות במהלך המפגש, כך גדל הסיכויי שהכלב יבחר באפשרות זו. את עצם ההתרחקות (ה”בריחה”) ניתן לשלב בתרגול העיקרי כדי לשחרר את הסטרס הנבנה בכלב במהלך התרגול. חשוב שההתרחקות לא תתרחש בעקבות נביחות הכלב או תוקפנותו כלפי האופניים. כלב נובח על גורמים מאיימים כדי להרחיק אותם.  אם כתוצאה מהנביחות המרחק בינו לבין הגורם המאיים גדל (בין אם זה כי רוכב האופנים התרחק ובין אם זה בגלל שלקחו את הכלב הצידה) הכלב למעשה קיבל את מבוקשו ועלול ללמוד כי זאת הדרך היעילה להרחיק את הגורם המאיים, וכך הסיכויים שהוא ינבח (ואף יותר מזה) על אופניים בעתיד גדלים.

חשיפה נכונה מגיל גורות תצמצם ואף תמנע את הסיכויים להתפתחות פחד מאופנים אצל הכלב.

כמות רוכבי האופנים בארץ הולכת וגדלה (במיוחד עם העליה בפופולאריות של אופניים חשמליות) ולכן יותר מתמיד חשוב לטפל בפחד של כלבים מהם. הרגלה לאופניים לא רק הופכת טיולים רגילים ליותר נעימים ויותר בטוחים לכלב וגם לסביבה, אלא גם יכולה לאפשר לכלבים שהורגלו לאופניים ליהנות מטיולים עם אופניים או מרכבות (bikejoring). כמובן שפעילויות אלו דורשות הכשרה ולמידה מעבר להרגלה הבסיסית. בכל אופן, וללא כל קשר לפעילויות אלו,  אין סיבה שלא נספק לכלב את הבטחון המקסימלי בסביבה היומיומית שלו.