כל כלב או גור שמצטרף למשפחה עם ילדים או ללא ילדים רואה עצמו כחלק מהמשפחה בדיוק כפי שהילדים שלכם יראו אתכם, ההורים ואת אחיהם/אחיותיהם בעתיד – משפחה. אין שום משמעות ל’מעמדו’ של הכלב בבית. הכלב, כמו כל אחד ואחת במסגרת המשפחתית המצומצמת, צריך לדעת להתנהג בהתאם לסביבה בה חי ועל אחת כמה וכמה כשיש ילדים ותינוקות בסביבה. זהו תפקידנו כ”הורים” אחראיים לעזור להקנות לו הרגלים נכונים וללמד אותו להתנהג “יפה” במגוון סיטואציות אפשריות בהן יתקל במהלך חייו המשותפים עמנו.
הערה חשובה: כדאי מאוד לתכנן ולתרגל את רוב הדברים שאפרט בהמשך, לפני הגעת התינוק לבית (לפני הלידה).
תינוק חדש בבית – איך מכינים את הכלב?
ניהול סביבתי
זהו השלב הראשון והחשוב ביותר בהכנה של הכלב לבואו של התינוק. המטרה היא לעזור לכלב “לא לטעות” בשאיפה שהכלב רוב הזמן יצליח להתנהג בצורה טובה מבלי שנצטרך להעיר לו או לכעוס עליו כל הזמן – מה שבטוח יגרום לכם ולכלב לתסכול רב.
אם בשלבים הראשונים לכלב או הגור יהיה ברור מה מצופה ממנו, לנו יהיה הרבה יותר קל לחזק אותו על התנהגויות רצויות. כך הכלב בעצם ישאף להתנהג בהתאם להתנהגויות שקיבל עליהן חיזוק מאיתנו – ההתנהגות הנוחה של הכלב בסביבת התינוק תהפוך להיות כמעט אוטומטית(!).
דוגמאות חשובות לניהול סביבתי מקדים לפני הגעת התינוק:
- מקום מרבץ נעים ונוח לכלב – מיטה/מזרון/שמיכה עבה ונעימה יעשו את העבודה. חשוב למקם המיטה של הכלב בחדר מרכזי כמו סלון הבית, בצמוד לאחד הקירות. חשוב מאוד שהכלב/גור יאהבו את המיטה שלהם כדי שתוכל לשמש אותם כמקום בטוח לשינה, מנוחה, רגיעה או סתם לרביצה כייפית (בהמשך אסביר כיצד ללמד את הכלב ללכת לנוח במקום שלו).
- מיקום קערות האוכל והמים – חשוב למקם את קערת המים, ובמיוחד את קערת האוכל, במקום רחוק ככל האפשר מהיכן שהתינוק עלול לזחול או להגיע אליו. בנוסף, אני ממליץ מאוד להתחיל להרגיל את הגור או הכלב לארוחות בזמנים קבועים, ומיד בתום כל ארוחה להרים את צלחת האוכל הריקה למקום גבוה הרחק מהישג ידו של התינוק/ילד. המטרה בעצם כפולה: למנוע מהתינוק להגיע לקערה ו”לגנוב” לכלב אוכל לפיו, ובנוסף לא ליצור בטעות תחושת תחרות אצל הכלב שהתינוק “גונב” לו אוכל – מה שעלול לגרום למתחים מיותרים סביב קערת המזון בכל פעם שהתינוק יזחל/יעבור על ידה.
- רכזו את הצעצועים של הכלב במקום גבוה ומרכזי והמנעו מפיזור חופשי שלהם ברחבי הבית – הסיבה לכך דומה לסיבה לשינוי מיקום קערות האוכל: להימנע מיצירת מתחים ותחושת תחרות סביב חפצים שונים שהכלב רגיל לכך שהם רק שלו. בנוסף, אני ממליץ מאוד להרגיל את הכלב למשחק משותף עמכם בזמנים קבועים, כל פעם עם צעצוע אחר – ביוזמה שלכם בלבד. כך יהיה לכם יותר קל בהמשך ללמד את הכלב או הגור להבדיל בין חפציו (צעצועים) לבין אלו של התינוק.
תיחום
במקרים של כלבים חששנים או כאלו שתינוקות שזוחלים בבית אינם “משאת נפשם” בשלב הראשון לחייהם המשותפים, אני ממליץ מאוד להרגיל למתחם דמוי חדר קטן ואינטימי משלהם. מקמו את המתחם שבחרתם באזור מרכזי בבית (סלון, לדוגמא) באחת מפינות החדר. אפשרויות לתיחום יכולות להיות: מלונה, כלוב טיסה פתוח/ללא דלת, כלוב רשת פתוח שמכוסה בשמיכה. בתוך המתחם – הניחו לכלב את המזרון שלו או שמיכות ומדי פעם תנו לו גם צעצוע לתעסוקה עצמית כדוגמת קונג או וובלר בפנים. מטרת התיחום היא להקנות לכלב חששן מקום בטוח שאליו התינוק או הילדים לא יוכל להגיע בצורה חופשית ושהכלב יוכל לפי שיקולו לצאת החוצה ולנסות ליצור אינטראקציה עם התינוק בצורה רגועה יותר. כמובן שחובה להשגיח על התינוק ועל הכלב בכל זמן ולוודא שהאינטראקציות ביניהם נעימות לשני הצדדים, וכן יש ללמד את הילדים שלא להתקרב למקום המרבץ ולתיחום של הכלב, על-מנת שלא יפריעו לו.
לימוד התנהגויות שיקלו עלינו בהמשך באינטראקציה של הכלב או הגור עם התינוק:
- ללמד כלב “לעזוב” חפצים – המטרה פשוטה: במידה והגור או הכלב לקחו דבר מה ששייך לתינוק (לדג’: צעצוע, שמיכה, חיתול משומש…), תוכלו לבקש ממנו לעזוב ולשמוט את החפץ ולאחר מכן תוכלו להחזיר את החפץ למקומו.
כיצד ללמד את הכלב לעזוב דברים:
הכינו מראש קערה של חטיפים במקום מרכזי וגבוה בבית שהכלב לא יוכל להגיע אליה (שולחן, שידה וכד’). במידה והכלב מתחיל “להתעסק” בחפץ/צעצוע שאינכם רוצים שיכניס לפיו – קחו מהקערה מספר חטיפים והחזיקו אותם מאחורי גבכם (מבלי שהכלב ישים לב). כעת, בקשו ממנו בטון רגוע “עזוב” ושנייה לאחר מכן זרקו לידו את החטיפים – הכלב יעזוב את החפץ ויתחיל לאכול את החטיפים. קחו את החפץ ממנו ואל תשכחו לחזק אותו שוב בעוד חטיף נוסף כ”פיצוי” על לקיחת הצעצוע!
- מניעת קפיצות של התרגשות – מאוד חשוב להרגיל את הכלב לקבל אתכם וכמובן, גם אורחים שכנסים לבית (מבוגרים וילדים כאחד), בצורה רגועה. חשוב גם ללמד את הכלב להתנהל באופן כללי בצורה רגועה בבית. המטרה חשובה מאוד: שהכלב לא יקפוץ עליכם ויפגע בטעות בתינוק בזמן שאתם מחזיקים אותו על ידיכם.
כיצד ללמד את הכלב לקבל אנשים בצורה רגועה:
כשאתם (או אורחים שבאים לבקר) נכנסים לבית, קחו חטיפים מקערת החטיפים וזרקו לכלבכם חטיף על הרצפה, בין רגליו הקדמיות של הכלב, כל עוד הוא עומד על 4 רגליו ולא קופץ עליכם. במידה והכלב “פיספס” וקפץ עליכם, הפנו לו את גבכם, התעלמו ממנו ל-3-4 שניות וכשחוזר למצב רגוע יותר – המשיכו לחזקו באותה צורה. חשוב לשמור בהתחלה על קצב חיזוקים גבוה מאוד (חטיף נזרק לרצפה כל שנייה בערך) כדי לייצר הצלחה. בהמשך נסו ללכוד כל מספר שניות התנהגות רגועה סביבכם (או סביב האורח שמתנהל בביתכם) והמשיכו לחזק את הכלב בצורה דומה עד שתשימו לב שהוא רגוע כמעט לחלוטין.
- חיזוק רגיעה כללית בבית – בהמשך למניעת קפיצות עליכם, חשוב שהכלב ישאף ככל האפשר להתנהל בצורה רגועה בבית ולא לנבוח, להשתולל, להפעיל אתכם בכל פעם ובעצם יהפוך עבורכם למטרד מרגע שהתינוק יגיע לבית.
כיצד עושים זאת:
הקפידו על סדר יום והוצאת אנרגיה בזמנים קבועים. 3 טיולים ביום כשכל טיול אורך כחצי שעה יעזרו מאוד לכלב לחזור לבית עייף וכמובן – רגוע יותר.
במידה וכלבכם אוהב לשחק עמכם בצעצועים (משיכת חבל, זריקה והבאה של כדור וכד’) הקפידו לשחק עמו פעמיים ביום, ביוזמתכם בלבד לכמה דקות והודיעו לו בסוף כל משחק שהמשחק בעצם הסתיים וכעת הולכים לנוח.
תנו לכלב להתעסק עצמאית עם צעצוע חשיבה/העסקה כדוגמת קונג/וובלר/טריט-סטיק שמילאתם מראש בחטיפים, 2-3 פעמים ביום בזמנים שאין לכם מספיק זמן להוציא לכלב אנרגיה בצורה יעילה – המטרה שהכלב יהיה עייף יותר מנטלית ובעקבות כך גם יהיה רגוע יותר.
לפחות כ-30 פעמים ביום, חזקו את הכלב על סיטואציה אפשרית של רוגע, בעיקר כאשר הוא נמצא יחסית רחוק מכם בתוך הבית. למשל, כאשר הוא שוכב במקום שלו, שוכב רגוע על ידכם, שוכב רגוע כשיש אורחים וכד’ (הערה: הקפידו לעשות זאת מבלי לומר דבר, ולא כשהכלב ישן, פשוט קחו עמכם חטיף מאחורי הגב והניחו את החטיף ליד אפו והתרחקו ממנו).
- ללמד את הכלב להגיע אלינו כשקוראים בשמו – תמיד טוב שהכלב/גור יגיב לקריאה בשמו ויגיע אלינו כמעט בכל מצב, במקרה חירום וכמובן כדבר שבשגרה. אות חזק להגעה אליכם יוכל לשמש אתכם גם במצבים שהכלב נמצא בסיטואציות שאתם רוצים שהוא יתרחק לרגע ממזרון הפעילות של התינוק, יבוא אליכם כדי להירגע קצת מהשתוללות ליד התינוק ועוד.
כיצד לתרגל זאת:
הכינו בידכם חטיף מבלי שהכלב יבחין בכך, כעת התרחקו מהכלב וקראו בשמו בהתלהבות, כשהכלב מגיב אליכם ומתחיל להגיע לכיוונכם אמרו בטון שמח “יופי”! וזרקו לכיוונו חטיף. תרגלו זאת 5-6 פעמים ביום בהזדמנויות שונות ואקראיות ונסו לגוון את המקומות בבית בהם אתם מתרגלים זאת (נסו גם להתחבא לכלב מדי פעם ולקרוא לו).
- חיזוק ליקוק ידיים במקום נשכנות – לימוד התנהגות זו יותר אופיינית לחינוך גורים בשלבים הראשונים לחייהם. המטרה כמובן שהגור ישתמש בפיו בצורה נכונה ונעימה, ובהמשך יהיה עדין גם עם התינוק החדש.
כיצד עושים זאת:
החזיקו בידכם חטיף בצורה כזו שאגרופכם מסתיר את החטיף וקרבו אותו לפיו של הגור (אתם גם יכולים לבקש ממנו לשבת לפני כן במידה והוא יודע), במידה והגור מלקק את האגרוף ע”מ להגיע לחטיף – פתחו את כף ידכם ותנו לו את החטיף כחיזוק על הליקוק. אם הגור מנסה לנשוך (או יותר נכון, לכרסם קלות) את כף היד כדי להגיע לחטיף, חכו קצת עד שינסה ללקקה, ורק אז פיתחו את היד ותנו לו את החטיף. מומלץ לחזור על התרגול הזה 10-20 פעם ביום, במגוון מקומות בבית, מגוון תנוחות שלכם (ישיבה, שכיבה על המיטה, שכיבה על הספה ועוד) וכמובן, נסו לשלב עם תירגולים של אותות אחרים כמו “שב”, קריאה בשם הכלב, “ארצה”, “למקום”, טריקים ועוד.
- הרגלה למגע בחלקים שונים בגופו של הגור/כלב – חשוב מאוד להתחיל להרגיל את הכלב מוקדם ככל האפשר (כגור) לקבל מגע וליטופים באזורים שונים בגופו. אל תיקחו כמובן מאליו שכלב חייב להנות ממגע בכל אחד מחלקי גופו. ישנם כלבים שיש צורך ללמד אותם לקבל מגע וליטופים בצורה הדרגתית, ללא כפייה או יצירת תחושה של חוסר נעימות (שיכולה גם לגרום לתוקפנות). אם כלב מרגיש אי-נעימות כשנוגעים בו באזורים כמו צוואר, ראש, זנב, אוזניים, רגליים – אז שילוב עם תינוקות וילדים קטנים בבית, שלבטח יגעו בו בצורה כזו או אחרת באזורים אלו, מצריך בווודאות הרגלה נכונה למגע וליטופים (תוך השגחה על התינוק וניהול סביבתי נכון).
כיצד עושים זאת:
הכינו בידכם חטיף, אמרו לכלב בטון מתלהב ‘אוזניים’ (לדוגמא) ולטפו אותו בעדינות באחת מאוזניו, הפסיקו ללטף ותנו לכלב את החטיף. כעת עברו לתרגל איבר אחר בדיוק באותה צורה (זנב, ראש, אף, פה, רגליים, בטן, צוואר) – הקפידו לתרגל מגע על כל הגוף בתרגול אחד קצר יחסית (כדקה) וחזרו על התרגיל 5-6 פעמים ביום.
הערה חשובה: אני ממליץ מניסיון לתרגל גם עוצמות שונות של מגע וליטוף בכל איבר. כלומר אם בימים הראשונים תרגלתם לדוגמא ליטוף עדין באזור הזנב, נסו ללטף בימים הבאים עם ‘טיפונת’ יותר לחץ וכן הלאה באותה שיטת תרגול (וכמובן שבשום צורה לא להגיע לרמה כזו שאתם גורמים לכלב או הגור לכאב!!). זכרו, המטרה העיקרית היא ליצור עד כמה שאפשר סימולציה למגע של תינוק שאינו מווסת לגמרי מבחינת עוצמות המגע שלו.
זהו, נגמרו ההכנות. שיהיה לכם בהצלחה!
