“שייפינג? מה זה שייפינג?”- הסוד של עיצוב התנהגות

נשאלתי שאלה חשובה השבוע: “מה הקטע בשייפינג בכלל??” התשובה לא הייתה לי מובנת מאליה וגרמה לי להרהר. בעיניי כל כך ברור וכמעט מובן מאליו מה הקסם בשייפינג, וכל כך חשוב שכל בעל כלב יבין מהו כוחו של עיצוב התנהגותי. אבל איך אני מסבירה את זה למי שלא רואה את הדברים כמוני, מישהו שמסתכל מעיניים אחרות? איך מסבירים את זה במילים? אז האמת היא שאפשר להסביר את זה במילים פשוטות:  “ע”י שייפינג (תהליך למידה עצמאי ותבניתי) אנחנו מלמדים את הכלב לבחור בעצמו לבצע את מה שאנחנו רוצים שיעשה”.

ובכל זאת ארחיב על העניין, ולו רק כדי להבהיר כיצד זה יכול להיראות אחרת, לפחות מעיני, כמי שנעזרה בעבר בענישה בתהליכי אילוף (אילוף מסורתי) וכיום נמנעת מכך:
במהלך השנים בהן עסקתי בכלבנות, תמיד הייתי מאוד מודעת לשפת הגוף של הכלב ומה שהוא מנסה לתקשר איתי (הרבה בזכות התמודדות עם תספורות קשות- בכל זאת, ספרית כלבים לשעבר אנוכי). כמאלפת מסורתית למדתי על ענישה ועל השלכותיה כאשר אינה מדויקת ולמדתי להתייחס לשפת הגוף של הכלב ולהיזהר מ”בקפיירים” שקשורים לענישה לא מדויקת.  הייתי צריכה להגיד לכלב מה לעשות ואם לא היה מגיב, הייתי משתמשת בכלים אלו, שלעיתים יכולים להיות לא מדויקים ולהזיק לרמות הביצוע.

היו הרבה סתירות בהגיון בעבודה שלי. שפת הגוף של הכלב מסמלת קונפליקט כלשהו, אבל הסיטואציה מאלצת אותי לדלג על העובדה הזו ולעשות מה שצריך כדי לשמור על עקביות. לרוב זה אומר להגביר את חוסר הנוחות של הכלב. אגב, בתהליך זה נקשרת לחווית הלמידה תחושה קבועה ולא נעימה שנצמדת לכל מה שאני עושה ומתרגלת בצורה כזו- מבקשת מהכלב משהו שונה ממה שהיה רוצה לעשות נכון לאותו רגע. זה לא כיף לאף אחד, אף פעם.  כל השנים האלו הייתי אחראית ללמד את הכלב מה אני רוצה שהוא יעשה ואז לגרום לו לבצע את זה. כל השנים הנ”ל בחרתי בשביל הכלב מה אני רוצה שיעשה ואימנתי אותו להקשיב לי, או ש…

זה עובד. הם הקשיבו, אבל הייתי צריכה כל הזמן לוודא שאני אכן עקבית ולאכוף ביצוע לנצח… הרי תהליכי למידה מסבירים את זה שאי אפשר להכחיד התנהגויות (כאלו שנרצה להפסיק), אי אפשר להעלים אותן. גם עבודה מעשית ונסיון בשטח הראו שהתנהגות היא לנצח דינמית: לא מספיק שהענשתי בחומרה קפיצה על השיש פעם אחת וההתנהגות תיפסק לטווח ארוך. תמיד יכול להיות טריגר שיגרום לכלב לנסות שוב ושם תתחיל למידה מחדש, אשר תדרוש תמיד ענישה מחדש, ובעוצמה גדולה יותר, סביר להניח. הבחירה של הכלב לעד תהיה בתחרות עם מה שאני רוצה שיעשה. אז כמה משתלם לי להגיד לו כל הזמן מה לעשות? האם זה שווה את הקונפליקט הזה שאני מזהה כל הזמן מחדש בתהליכים עם הכלבים השונים?

ובשורה התחתונה, עד כמה זה יעיל? האם זה הכי טוב שאפשר להשיג עם יצור שנהנה כל כך מהקשר שלי איתו? היה משהו מאוד לא הגיוני בזה. מה גם שדרך הטבע היא אחרת, כל חיה פועלת על דעת עצמה בכל רגע. כל יצור חי אחראי על גורלו, וכשהוא לא חש בשליטה-  מנגנון ההישרדות שלו נכנס לפעולה.

כאילו ההגיון כל הזמן צעק שבטוח יש משהו אחר שאנחנו יכולים לעשות שיגרום לכלבים להגיב לבקשותינו השונות בשמחה טיפוסית של כלב.

אז שייפינג זה לאלף את הכלב תוך כדי בחירה עצמאית שלו, ללא צורך לנסות לשלוט במעשיו בכל רגע נתון. הבחירה העצמאית שלו ניתנת לשילוב לפתע עם מה שאני רוצה שהוא יעשה. וואו!  ומה שיותר מדהים, לפחות בעיני, זה שככל שתהיה מעורבת תחושה נעימה בתרגול, ככל שהתרגול יעשה מבחירה של הכלב בלבד, כך תהיה התוצאה עוצמתית יותר.  כל אספקט שקשור לעונש או חוסר נעימות מפחית את הפוטנציאל שקיים בעיצוב התנהגותי בשייפינג.

הכי חשוב: בעבודה בשייפינג אני יכולה לקבל כלב ממושמע שיודע להתנהג בהתאם לרצוננו בסיטואציות משתנות. הוא מאושר ושמח להגיב לכל מה שאני מבקשת ממנו. בעצם, הוא גם מקשיב אבל גם עושה מה שהוא רוצה, בו-זמנית! זה מתאחד  🙂

שייפינג זה מושג רחב והקונספט מאחוריו יכול לבלבל, אבל היישום בשטח יכול להיות פשוט מאוד.

נכון שמאלפים בדרך המרקר טריינינג מלמדים ומעצבים התנהגויות ספציפיות ומבקשים מהכלב דברים, וכמובן מחזקים על זה, אבל אנחנו גם בכל רגע נתון מחזקים בחירות עצמאיות של הכלב. מבחינתי, שם טמון הקסם האמיתי באילוף!  לדעתי, מה שנלמד בשייפינג אלו ההתנהגויות שישרדו לאורך חייו של הכלב, אחרי שאני נפרדת מהלקוח בסיום תהליך מוצלח.  אני חושבת ששם העוצמה הכי גדולה שגיליתי בתחום האילוף כשנחשפתי לעולם הזה דרך המרקר טריינינג.

אתן דוגמה מעולם קצת אחר: אם לפתע יתחשק לבת שלי לסדר את החדר ולהפתיע אותי ואז אני אבוא ואגיד לה שהיא הרוויחה שוקולד קינדר בזכות זה, לדעתי יש פה שני חיזוקים: “אני אעשה לאמא הפתעה”- כיף להפתיע את אמא. “אמא עוד נותנת לי פרס על זה”- יאמי, שוקולד. זאת לעומת רגעים בהם אני מבקשת ממנה לסדר ולצערי היא יודעת שאם היא לא תקשיב, אתעקש, אז היא קמה לסדר.  זה לא נעים לה, היא מסדרת כי אמרו לה, כי היא צריכה. אתן לה גם במקרה הזה קינדר על כך שהקשיבה לי וסידרה כל-כך יפה (גם אם סידרה הפוך 😉  ) אבל הקינדר לא יהיה מלהיב כמו במקרה הראשון, כשקינדר העצים רגש כייפי ונעים. סביר להניח שאם אשתדל לחזור הרבה על הסיטואציה הראשונה כשאני מזהה שהיא מתרחשת, תוך זמן מה לא אצטרך בכלל להגיע לסיטואציה השניה (כי החדר יהיה מסודר והילדה והסלון יהיו מרוחים בקינדר!)

תכלס, שייפינג קיים בצורה כלשהי בחיים של כולנו. בכל פעם שחיזקתם (בעזרת צ’ופר טעים) התנהגות שהכלב הציע ללא סימן ישיר מכם, עיצבתם את ההתנהגות שלו בשייפינג.  נשמע נחמד ללמד  את הכלב לבחור בעצמו את מה שאתם רוצים שיעשה, לא? זה אפשרי.  אני חושבת שזה באמת הכלי הכי עוצמתי שקיים בעיצוב התנהגות.

שייפינג זה סוג של אומנות. אפשר בעזרת הטכניקות האלו לאמן סיטואציות מורכבות שלמות ואפשר לאמן דברים מינורים ברמה שקשה לתאר. כדאי להרגיש ולהתנסות. ככל שנהיה יותר מדוייקים בשייפינג, ככל שנבין יותר איך העולם נראה ממבטו של הכלב, נוכל לאלף יותר ביעילות כלבי בית שמותאמים בצורה מושלמת לחיים האורבנים האלו שלנו, שמאוד רחוקים מדרך הטבע.

עיצוב התנהגות

עיצוב התנהגות (אנגלית: Behavior shaping או Behavior modification ‏‏‏[1], מכונה גם קירוב הדרגתי) היא שיטה להקניית דפוס התנהגות מסובך לאדם או לבעל חיים בעזרת פירוק דפוס ההתנהגות לפעולות פשוטות ומתן תגמול (חיזוק) לעשיית כל פעולה כזו. עיצוב ההתנהגות מסובך יותר לביצוע מהוראה בעזרת הסבר מהות דפוס התנהגות, מהוראה בחיקוי ומתן אפשרות ללימוד בניסוי וטעייה. לכן הוא משמש כששלושת דרכי הוראה אלה מתבררות כלא יעילות או בלתי אפשריות.

מקור השיטה בניסויים שערך איוואן פבלוב, בהם יצר התניה בין צליל פעמון לבין מזון כך שכלבים למדו להפריש רוק רק למשמע הצליל‏. בהמשך, נטבע המושג “עיצוב התנהגות” על ידי פרדריק סקינר, מאבות הפסיכולוגיה הביהיביוריסטית.

דוגמאות:

• כלב נחייה לומד לעזור לבעליו לחצות כביש בעזרת עיצוב התנהגות. זאת בניגוד למרבית בני האדם שלומדים לחצות כביש בעזרת הסברים על מהות הפעולות הקשורות בחצית כביש. קשה לדעת אם כלב נחייה יכול להבין את מהויות פעולות הסיוע השונות שהוא מגיש וקשה גם להסביר לו את אלה מהן שהוא כן יכול, בעיקרון, להבין.

• חלק מהאנשים בעלי לקויות הקשת האוטיסטית לומדים את תהליך עשיית צורכיהם בבית השימוש בעזרת עיצוב התנהגות. זאת מכמה סיבות:

  • לאנשים אלה עשוי להיות תכנון מוטורי פגום שמצריך פירוק פעולות מסובכות לפעולות פשוטות. בבית השימוש של חלקם תלויים הסברים מאוירים על סדר הפעולות הדרוש (נעילת הדלת, התפשטות, ישיבה, עשיית הצרכים, ניקוי ישבן, התלבשות, רחצת ידיים ופתיחת הדלת).

  • לאנשים אלה עשויה להיות בעיה בהבנה של התנהגויות חברתיות והם לא יסיקו בעצמם שזה לא מקובל לצאת מחדר השירותים עירום ולהתלבש בחוץ.

  • לאנשים אלה עשויה להיות בעיה קשה בהבנת שפה ולכן קשה להסביר להם מה לעשות בשירותים בתמציתיות.

• סקינר לימד חזיר למלא עגלת קניות ולגשת איתה לקופה. הוראה זו הייתה לצורך ניסוי בפסיכולוגיה שהוכיח את כוחה של השיטה בהקניית דפוסי התנהגות שאין ספק שמהותן אינו מובן ללומד.