כשרובנו חושבים על כלב “מסוכן” האסוציאציות הראשונות שעולת לנו בראש הן כמובן: “תוקפנות”, “נשיכה”, “לא צפוי”, “אסור להחזיק כלבים מסוימים בבית” ועוד.
מניסיוני האישי כמאלף ומטפל התנהגותי לכלבים אינני מאמין שיש “כלבים מסוכנים” או צורך לקטלג גזעים מסוימים כ”מסוכנים”. לעומת זאת, ישנם הרבה בעלי כלבים לא מנוסים, שלא גידלו/ חינכו נכון את כלבם, כך שיקבל את מה שהעולם (והסביבה) מציעים לו בצורה רגועה ונכונה. בחלק הראשון של המאמר נדבר על מהו כלב מסוכן (ומהו לא), ובחלק השני אציין כמה דברים חשובים שניתן לעשות כדי למזער את הסכנה ולמנוע מקרי נשיכה של כלבים.
תקציר החוק להסדרת הפיקוח על כלבים בישראל – בנושא כלב מסוכן
הגדרה: כל כלב שגילו מעל שלושה חדשים ונשיכתו גרמה לחבלה, כלב מזן מסוכן (פירוט בהמשך) או הכלאה של זן מסוכן ויש לו קווי דימיון להתנהגות ותכונות של גזע מסוכן.
רשימת הזנים כוללת: אמסטאף, בול טרייר, דוגו ארגנטינו, טוסה יפני, סטאף אנגלי, פיט בול טרייר, פילה ברזילרו ורוטווילר.
התקנות כוללות: הגבלות על יבוא, איסור על ריבוי, הגבלות על מסירה ומכירה והגבלות רבות על צורת החזקה. כמובן שלעוברים על החוק צפויים עונשים וקנסות.
חוק הכלבים המסוכנים: קצת היסטוריה ונתונים סטטיסטיים
בעקבות מספר מקרי תקיפה חמורים של כלבים שהשתייכו כביכול לגזעים ה”מסוכנים”, והמקרה המפורסם של מותה הטרגי של אביבית גנון בת ה- 4 בשנת 2004 כתוצאה מנשיכה של כלב האמסטף המשפחתי, נקבעו במשרד החקלאות הגבלות על יבוא, גידול והחזקה של כלבים אלו.
יש לציין שבעקבות המקרה נחשדו הוריה ברשלנות מצדם (ציטוט של המשטרה): “ההורים “עצמו עין” לגבי מסוכנותו של הכלב, כאשר ידעו כי הכלב הרג כלב אחר, ימים מספר לפני האירוע הטראגי, וכן כי היה מעורב במספר קרבות כלבים. למרות זאת, ההורים הביאו את הכלב לביתם והשאירו אותו עם הילדה לבד”…
חשוב לציין כי על פי דיווחים ממדינות בעולם שבהן נחקק “חוק גזעים מסוכנים” בשנים האחרונות, רואים שהחוק לא הוביל להפחתת מספר מקרי הנשיכה של בני אדם! ולמעשה, מדינות רבות ביטלו בהמשך את החוקים הללו.
כדאי להבין שרוב הגזעים ה”מסוכנים” שימשו בעבר הלא רחוק (למען האמת, עד לשנות ה-70 של המאה הקודמת) לקרבות כלבים שאף היו חוקיים במספר מדינות. אבל (ורבים לא יודעים זאת), עם כל הרצון לקבל כלב אגרסיבי (כלפי כלבים אחרים, כמובן, אחרי הכל מטרת ה”תחרות” היתה להרוג את הכלב השני בזירה), כלבים אשר היו מגלים תוקפנות כלפי אנשים, ילדים או בע”ח אחרים היו “נפסלים על הסף” ורבים מהם סורסו/עוקרו או אף הומתו מיידית בירייה אם רק גילו תוקפנות כלשהי לאנשים.
כלומר, המטרה הבסיסית של הכלבים הללו, מעבר לתפקיד הנלוז של תוקפנות כלפי כלבים או לשמש ככלבים שמירה, היא להיות חיית מחמד משפחתית חביבה וידידותית שנוח לה בכל סביבה.
זאת ועוד, מאמרים ומחקרים אקדמיים קובעים חד משמעית שלגזע הכלב אין השפעה על היותו “מסוכן”, יותר מגזע אחר. גידול וחינוך נכון, וחשיפה נכונה לגירויים שונים – הם המשפיעים הבלעדיים על התנהגות הכלב בעתיד.
אם ניקח את כלל מקרי הנשיכות/תקיפות/פציעות של אנשים ע”י כלבים ברחבי העולם, נגלה שבכל שנה ישנם עשרות אלפי מקרים (מדווחים). מתוכם אחוז נמוך יחסית הוא של נשיכה (רב הפציעות הן בעקבות קפיצות של כלבים כתוצאה מהתרגשות או חוסר תשומת-לב של הבעלים) ואחוז אפסי עוד יותר הן נשיכות של הכלבים ה”מסוכנים”. יש לציין שבמקרים רבים התקשורת ממהרת ליחס את מקרי התקיפה לפיטבול, אמסטף או כלב אחר מ”המסוכנים”, עד שבסוף מתגלה שאין שום קשר בין הכלב התוקף לאחד מהזנים האמורים.
בארה”ב, לדוגמא, מבחינה סטטיסטית, מקרי התוקפנות שדווחו בהקשר לגזע הפיטבול נמוכים בהרבה בהשוואה לגזעים כמו רועה גרמני, רועה בלגי או אפילו גולדן רטריבר, וכלבים רבים מסוג פיטבול משמשים ככלבי תרפיה או סיוע לאוכלוסיות מיוחדות.
אז מהי בעצם ההגדרה שלנו ל”כלב מסוכן”?
בעיני, ובעיני מאלפים רבים, כלב מסוכן לא משתייך לגזע כזה או אחר, ויש דוגמאות למכביר של כלבים מגזעים “מסוכנים” אשר גדלים בשלום עם כלבים אחרים, ילדים, תינוקות וכל יצור חי באשר הוא. כלב מסוכן הוא כלב אשר יכול לגרום לנזק פיסי ממשי לסובבים אותו בין אם מתוך פחד או כי הכלב לא מבין את הסיטואציה בה הוא נמצא (לדג’ תינוק אשר מתקרב לפרצופו של הכלב ו”תולש” לכלב אוזן) או פשוט כי לא לימדו אותו נכון להתמודד עם סיטואציה (לדג’ מרדף/משחק אחרי ילדים קטנים רצים).
בהרבה מהמקרים עליהם שמעתי/ נתקלתי היו מעורבים דווקא גזעים אחרים כמו כלבי ציד, רועה גרמני, רועה בלגי ועוד. הפציעות במקרים רבים נבעו למעשה מהתרגשות, קפיצות ובעצם רצון לשחק בצורה לא נכונה עם הילד עד-כדי-כך שהילד מוצא את עצמו מוטח לרצפה בחוזקה ונפצע כתוצאה מכך. כלומר, לא תמיד נשיכה היא הנזק שברור מאליו.
